כפה עליהם הר כגיגית
ראש חודש סיון תשפ"א
ההר הזה שעליו היתה ההתגלות הגדולה מכל הזמנים, התרגש אף הוא והשתתף במעמד הנשגב, המשמעות הפנימית של כפיה זו, כפי אשר למדנו בבית מדרשו של הבעל שם טוב, מחויבת המציאות היא, באמצעותה יבטיח היהודי לעצמו, כי גם בזמני שפל, בהם תכונת הבחירה שלו ספגה מהלומות, הבחירות הלא מדויקות שבעבר, גרמו לה לבחירה האישית שלו להיות משוחדת ועשויה לראות דברים אחרים מהאמת, מה יעשה אז יהודי? איך יחזיק מעמד בקיום התורה ובדבקות הפנימית שלו בהשם יתברך, והלוא כעת נרו כבוי, אין לו יכולת אמיתית לבחור, כפה עלינו ה' את ההר כגיגית, כדי שנבין, שבסופו של דבר, נזדקק למתנה הזו של כפיה, שעלינו לבצע אותה בכוחות עצמנו.
עלינו לגייס כוחות לבקש הרבה מהשם יתברך על זה, כמו שאנו אומרים בתפילה: "וכוף את יצרנו להשתעבד לך", שנוכל לעשות בחינת 'אתכפיא' לסטרא אחרא. ההר הזה, וכל מה שהתחולל בו – מסמל את העוז של ההתנגדות, היצר הרע דומה להר, כאשר ההר עצמו, כוחות הלא טוב, משתדלים לעזור לענין, כמו גיגית המקבלת מה שמכניסים בתוכה, כן הכפיה הזו, אינה אלא גיגית המקבלת, הרוצה בטוב הכפויים, ואין כפיה זו כפיה של ממש, כי אלו שבאו והתייצבו תחת ההר, בבחירתם הטובה עשו זאת, נכון שהם ראו ניסים ונפלאות עד שלא היתה להם בחירה לכאורה, אבל כבר מצינו, שלמרות כל הניסים הגדולים, לא היתה זו ערובה לשלימות, כי כבר פצו פה כנגד אלוקינו, וכבר נענשו, והנה הם בחרו ואמרו נעשה ונשמע והם נמצאים במקום שכופים אותם למרות בחירתם הטובה להיות פה.
לימוד גדול לימד אותם אדון העולם, אמת, כי עתה אתם מתלוננים בצל שדי, טוב לכם מאד, אתם רואים את קרבת אלוקים לכם, את המעמד הנורא שבכל הדורות, אבל יבואו ימים שאין לכם בהם חפץ, יהיו ימים שאתם לא תבינו למה אתם בכלל עובדים את ה', הבעל דבר יכול כל כך לעוור את העינים, שמתוך דבקות והתלהבות גדולה – יכול אדם ליפול אל המקום הנמוך ביותר שיתכן, ושם הוא זקוק לעזרה, מה יעשה אז, ויזכר בקולות הנפלאים של מתן תורה. החדיר ה' ביהודי את כוח הנחיצות הפנימית להיות כפוי ונכנע, להיות טוב בהכרח, שאחר כל הסבות לטוב או למוטב, אנו מוכרחים להצדיק את הקיום שלנו, שבאנו לעולם הזה רק לעשות את רצונו של מי שאמר והיה העולם, ואנו משופעים מתנות, מצד אחד – ה' נותן תורה מחזר אחרינו ועושה הכל שנהיה עמו ולחלקו, ומצד שני – היינו שם בקבלת התורה, נשמתנו יצאה ביחד עם כל נשמות ישראל, והבנו בפנימיות לבבנו, שאחת אנו יודעים – שאין לנו שום סיכוי להתרחק מרבונו של עולם, אשרינו!