הענין הוא 'בנו'
שבת פרשת ויחי תשפ"ב
וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף.
כָּאן בָּאָה מַשְׁמָעוּת נוֹסֶפֶת, הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת כָּתוּב וַיִּקְרָא לְיוֹסֵף, יֵשׁ כָּאן אִזְכּוּר בּוֹלֵט מְאֹד, שֶׁיּוֹסֵף דְּנַן הוּא בְּנוֹ. וְזֶה מְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמֶת לִבֵּנוּ, לְעִנְיָן הַקְּרִיאָה שֶׁל יַעֲקֹב לְיוֹסֵף. קְרִיאָה הִיא לָשׁוֹן חִבָּה, לָשׁוֹן שֶׁל שַׁיָּכוּת בֵּין הַקּוֹרֵא לְנִקְרָא. הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל לִקְרֹא לְבֵן מוּל הַקְּרִיאָה לְאָדָם שֶׁבּוֹ לְלֹא הִתְיַחֲסוּת לְזֶה שֶׁהוּא בְּנוֹ, הִיא בָּרַת הֶבְדֵּל עָצוּם. בַּבֵּן יוֹסֵף גְּלוּמִים כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁל יַעֲקֹב. בְּעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת, כַּאֲשֶׁר יַעֲקֹב נִזְהָר שֶׁגּוּפוֹ הַקָּדוֹשׁ לֹא יִהְיֶה בְּמִצְרַיִם, הוּא אֵינוֹ פּוֹנֶה כִּי אִם לִבְנוֹ, לִנְקֻדַּת הַחִבּוּר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין יוֹסֵף.
אוֹדוֹת יַעֲקֹב אָבִינוּ קָרָאנוּ וְלָמַדְנוּ שֶׁהוּא הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת, הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה רְצִיפָה וַעֲמֻקָּה מְאֹד, הוּא אֲשֶׁר מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, חַי אֶת כָּל חַיָּיו בִּנְקֻדָּה מדוייקת שֶׁל קְדֻשָּׁה עִילָאִית, בְּאִשָּׁה עָבַד וּבְאִשָּׁה שָׁמָר וְהוּא בְּתֻמָּתוֹ – לְמַעַן הַמַּטָּרָה הָעֶלְיוֹנָה, לְהוֹלִיד תּוֹלָדוֹת, שֶׁהֵם יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אֶת גָּדְלוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ שֶׁל יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, נְקֻדָּתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה נְקֻדַּת יוֹסֵף – הָעֲמִידָה בַּנִּסְיוֹנוֹת וּבָאֶתְגָּרִים לֹא פְּשׁוּטִים. דַּוְקָא זֶה שֶׁנִּרְמָז עָלָיו וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו – נִהְיָה הַמֶּרְכָּבָה לְמִדַּת הַיְּסוֹד, יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה בּוֹ בְּחִינָה זוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, אֱמוֹר לֵהָנוֹת גַּם מֵהַתֶּדֶר הַנִּלְחָם, מֵהָאֱמֶת שֶׁל יוֹסֵף, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף.
הָאָב הַזֶּה – יַעֲקֹב, הִשְׁרִישׁ בִּבְנוֹ יוֹסֵף אֶת נְקֻדַּת קְדֻשָּׁתוֹ, כַּאֲשֶׁר הַמְּדֻבָּר עַתָּה אוֹדוֹת זִהוּי הֶבְדֵּל בֵּין קְדֻשָּׁה לְהֵפֶךְ לָהּ, נִדְרָשׁ יוֹסֵף לָבוֹא לַעֲשׂוֹת זֹאת. הָאָדָם הַנָּקִי, שֶׁהַמּוּסָר הַגָּבוֹהַּ שֶׁלּוֹ נוֹבֵעַ מִקְּדֻשַּׁת נִשְׁמָתוֹ, הוּא זֶה שֶׁיָּכוֹל לְהַבְחִין בֵּין הָעֹמֶק שֶׁל מָקוֹם נָקִי מִמִּצְרַיִם לְבֵין קְבוּרַת מִצְרַיִם. הַקְּרִיאָה לִבְנוֹ לְיוֹסֵף הִיא מַתְמֶדֶת. נְקֻדַּת הַיָּשָׁר וְהַמּוּסָר שֶׁבַּלֵּב הָאַבָּא פְּנִימָה פּוֹרֶצֶת כַּעֲבוֹר זְמַן בְּזֶרַע הַיִּלּוֹדִים, וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ, הַפְּנִיָּה הַנְּקִיָּה לְיוֹסֵף, הָיְתָה לֹּא לְיוֹסֵף הַשַּׁלִּיט וּבַעַל הַיְּכֹלֶת, שֶׁהָיָה אָז יָכוֹל לִהְיוֹת זֶה כָּל אָדָם אַחֵר. אֶלָּא הוּא מְבַקֵּשׁ דַּוְקָא לְחַפֵּשׂ אֶת הַהֲבָנָה שֶׁבַּלֵּב יוֹסֵף 'בְּנוֹ', זֶה שֶׁקָּלַט אֶת נְקֻדַּת הַשְּׁאִיפָה שֶׁל יַעֲקֹב כָּל יָמָיו שֶׁהָעָלְתָה אוֹתוֹ לְדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה.