בְּמַאֲסָרֵי הַסְּלִיחָה
ערב יום הכיפורים תשפ"ד
קָשׁוּר אֲנִי בְּמַאֲסָרֵי הַסְּלִיחָה
כַּפָּרַת הַיּוֹם מִמֶּנָּה נִמְשְׁכָה
וְאַלְלַי לִי אֵין לְחֲטָאַי הֲכָלָה
כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי וְנַעֲנֵיתִי בִּשְׁלִילָה
וְאוֹתְךָ אֶדְרוֹשׁ אֶל כָּל נְשָׁמָה
הַכְנֵס בַּ'לֹּא־סוֹלְחִים' כַּוָּנָה חַמָּה
הֲלֹא בְּיוֹם זֶה אַתָּה עָסוּק לְרַחְמָהּ
וּמִי כָמוֹךָ יוֹדֵעַ צַעַר לִבִּי הַנִּדְחָה
בִּבְרֵכַת אֲטִימוּת אֲנִי שׂוֹחֶה
נִפְגַּע כְּכֻלָּם וְאֵין לִי מוֹחֶה
בְּעֹמֶק הַצַּעַר אֶתְכֹּפֵף וְאֶשְׁחֶה
לָמָּה ה', אֶת דִּמְעוֹתַי מִי יִמְחֶה
אָנָּא נְשָׁמוֹת, סִלְחוּ לִי בְּטוּבְכֶם
לֹא מֵרֹעַ פָּגַעְתִּי, וַאֲנִי כְּמוֹכֶם
טוֹעִים אָנוּ כַּאֲנָשִׁים, וְגַם כָּכֶם
וְאִם הִרְשַׁעְתִּי, לָמָּה זֹאת לָכֶם