{חינוך}

נשמה קדושה בקרבתך, התעיף אותה???   הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, הזהירונו רבותינו הקדושים, הציטוט הזה, הובא בהקשרים אחרים בספרים הקדושים בגירסא – הזהרו

הסיבה לאהבה – הוא הילד שלך! אחד מיסודות ושרשי החינוך המוצלח, שיפה לשעתו וכוחו ממשיך עד זקנה ושיבה, הוא האהבה שבין המשפיע למושפע, הרב לתלמיד,

דרכי התמודדות עם ילד 'חוצפן' לא אהיה כאותם מנחי חינוך ודרשנים המעזים לומר באופן גורף וחד משמעי, שכל מה שקורה בבית, אתם, ההורים אשמים! זה

לדעת להעניש – לדעת להענש כל הורה ומחנך מודעים היטב לשוט העונש המרחף מעל ראשו של הזאטוט, שבכוחו למזער את נזקי התנהגותו… אך לא כולם

או: למה אנחנו כל כך רוצים ילדים טובים?!   לפני שאתחיל לומר מילה אחת או שתים, אני רוצה להבהיר, אין דבר יותר גדול בעולם מלומר

חינוך לתפילה על ידי שיתוף מנהג ישראל עתיק, הנפוץ בכמה קהילות, בברכת כהנים, מכניס האבא את הילדים הקטנים תחת טליתו המוסטת עד למטה מחזהו, מהמסורת

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה האתרוג, הלולב, ההדס והערבה מרמזים כידוע על ארבע סוגי העם, כמאמר רבותינו הקדושים במדרש (ויקרא רבה ל, יב): פרי עץ

האם הילד הוא 'כחומר ביד היוצר'? 'כי הנה כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר'… אלו מילים של ליל יום כיפור, יפים הם באמרנו אותם

המורכבות שביצירת גבולות נכונים ומכבדים   במסכת חינוך התקשו רבים, זו עולם-הבא-מסכתא הדורשת למידה עיונית שאינה מסתיימת בזמן קיץ ובזמן חורף, רק מתמשכת והולכת, ומוספת

לא לרצות בשבילו עולם החינוך וההשפעה עולם מרתק הוא לגמרי. יש בו כללים ברורים וגם אין בו שום כלל. יש והנך נוהג לפי הספר ואינך

לדעת (לא) לסווג נשמות הנה משפט נכון ששמעתי מאיש חכם: אין מושג כזה 'בעיה', יש רק מושג של אתגר… יפה, לא? מכאן ואילך ניתן להתבטאות

סדר העדיפויות שלנו הקובע בחינוך כמה מתרונן הלב כשאנו מבחינים כי ילדנו בוגרים כרצוננו, אף מגלים אכפתיות ורגישות רוחנית וקיומית, לרגע אנו אף מתפתים לחשוב,

כיצד נעניק חום לילדינו שלא יצטנן סיפר המשגיח הנודע, הגה"צ רבי אליהו לופיאן זי"ע בעל הלב-אליהו: פעם, במסעותי למען הישיבה, נקלעתי לעיר אחת וחוזרתי על

החנוכיה אומרת להורים – המתינו!   נרות החנוכה אין כמוהם לסמל את תובנת החינוך הנכון. האוירה הביתית השוררת בערבים קסומים אלו בביתנו, יש בכוחה לאחד

איך נאהיב על ילדנו את הימים הנוראים? הנפש היהודית מוזנת הרבה מחינוכה הראשון. צביון פסיעותיו הראשונות של העולל בדרכי היהדות, נותר על כנו עד זקנה

לא לפספס את הרגעים הנעלים אחת המתנות היפות שקבלנו מאת הבורא היא מתנת השבת. וכמו כן זו המתנה שאנו יכולים להעניק לילדנו, סעודת שבת חווייתית

לא הקפדן מלמד את הפיצוי על מה שאנחנו לא, אנו מבקשים לראות בדמות החינוך שניתן לילדים שלנו. המדהים הוא, שהצורך הפתטי הזה גורם את ההיפך

האפשרות לחנך לרקע אליו נולדים וגדלים ילדים – חשיבות ממדרגה ראשונה. אם הבית הוא מקום מקבל ונוח, אוהב ומחבק, הרי ששהייתם שם מצמיחה אותם, בשונה