{מסכת עירובין}

חכמים מאפשרים ליהודי לקיים דברי תורה עירובין דף ב' כ"א אב תש"פ   המבוי אינו רשות הרבים, ומן התורה לא היה אסור להוציא ממנו לרשות

אדם יודע שדר בסוכה – כי העיקר הוא הדעת עירובין דף ג' כ"ב אב תש"פ אמר רבה: כתיב "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי". עד

המשמרת שביד חז"ל היא הרצון האלוקי גופו עירובין דף ד' כ"ג אב תש"פ   היא גופה גזירה, ואנו נקום ונגזור גזירה לגזירה? היסוד העמוק הזה

סימן ההיכר המבדיל – אמור להיות משמעותי! עירובין דף ה' כ"ד אב תש"פ   אותו לחי היכן מעמידו? אי דמוקי ליה בהדיה אוספי הוא דקא

החומרות צריכות לבוא מהתורה ולא מהישות שלך עירובין דף ו' מוצאי שבת ראה, כ"ה אב תש"פ   מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב

לא שוברים את הרצף במקום הדיוק עירובין דף ו   היחס של הגמרא לפרצה, כדי להתייחס אליה כפתח, ולמרות היותה פורצת את הרצף של הקיר,

החצר המוגנת – זכרון לגדר היפה שהיתה עירובין דף ז'   מָבוֹי שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ חָצֵר מוּתֶּרֶת וּמָבוֹי אָסוּר. התכונה של המבוי,

יציבות שלא עפה ברוח עירובין דף ח'   הָהוּא מָבוֹי עָקוֹם דַּהֲוָה בְּסוּרָא, כְּרוּךְ בּוּדְיָא אוֹתִיבוּ בֵּיהּ בְּעַקְמוּמִיתֵיהּ אָמַר רַב חִסְדָּא הָא לָא כְּרַב וְלָא

לשמור על האיזון שלך עירובין דף ט'   מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים וְלִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַתֵּף עָלָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹּא

תפקידנו בכינון ה'פתח הגדול' עירובין דף י' ד' אלול תש"פ   חֲזָקָה אֵין אָדָם מַנִּיחַ פֶּתַח גָּדוֹל וְנִכְנָס בְּפֶתַח קָטָן. חז"ל הכירו בנפש האדם, ההלכה

פרוץ מרובה על העומד, מחסל המשמעות עירובין דף יא ד' אלול תש"פ   אָמַר רַב יוֹסֵף, מִדִּבְרֵי רַבֵּינוּ נִלְמַד חָצֵר שֶׁרוּבָּהּ פְּתָחִים וְחַלּוֹנוֹת אֵינָהּ נִיתֶּרֶת

תפקידו הרועש של הלחי עירובין דף ט' ד' אלול תש"פ   נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי  אנו כבר מכירים את הלחי בתור