מערכת חודש תשרי – הגעגוע המתמשך!
תשרי תשפ"א
געגועים אינסופיים לאלוקות, אינם געגועים עד קצה הגבול, כי בהגיע האדם לשם הוא מגיע לכלות נפשו, הנפש יכולה להתקיים בגוף רק בהסתרה, כי לא יראני האדם וחי, המשחק האלוקי חייב להתקיים כדי שהאדם יתקיים, מציאות האדם בעולם הזה היא מציאות מדומה, כי בהיותו רואה את האמת היה נכלה לגמרי, ואי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך, זהו קיום ועמידה שלא ביחס, כי איך יעמוד בשר לפני א'ל? על כן השאירו בידינו רק געגועים, כי בכך משלים אותנו שאנו קרבים לאלוקות, והוא ברצוא ושוב, כי לרגע נדמה לו שכלתה נפשו לאלוקות, והנה הוא מלובש בבשר ודם, ואינו אלא געגועים, שמטי ולא מטי, מרגיש ואינו נוגע, חי את הענין מרחוק מאד, אבל יש לו למי להתגעגע, שזהו סוד השייכות, וכשהענין נתרבה עד שהגעגועים אינסופיים, אזי וגבר ישראל, ועלתה נשמתו השמימה… ואעפ"כ עבודת הגעגועים – עבודה היא! אני לדודי ועלי תשוקתו, כלתה נפשי לה', הרצון להכלל בו יתברך הוא חלק מהסיפור, אף כי הוא רצון שמלטה מגעגוע, כי געגוע הוא דבק ונמשך אל השיגעון, כי חולת אהבה אני, באהבתה תשגה תמיד, אך בהיות האדם גברא בגוברין אינו מגלה תשוקתו, בבחינת אמצאך בחוץ גם לא יבוזו לי, ועל כן נופל ממדרגת דבקותו וחי, ומסתפק בגעגוע אחר אהובתו, שמים גנובים שבסתר ימתקו, ואינו בבחינת אמור לחכמה אחותי את, וחכמות בחוץ תרונה, ויפוצו מעינותיך חוצה, בחינת אהבת אח לאחות, אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי, שאינה חרפה כתיפלות איש ואשה, שאינן אלא געגוע, ונשיקת אח לאחות היא סוד הדבקות, מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי, מהות אחת, בלי נפרדות כלל, וזה בחינת הנענועים, שהוא השתוקקות הנפש לאחוז בארבע כנפות הארץ ולהתבטל לאלוקות באמת, ראש השנה הוא געגוע גדול מאד, כי זה היום תחילת מעשיך – סוד געגוע עמוק, זכרון ליום ראשון. יום כיפור הוא געגוע הנוגע לנפש, ואין לו שום חיות חוץ מן הגעגוע, סוכות הוא געגוע לישיבה בצוותא, לצאת החוצה לבד, אני והו, לכרות ברית ידידות של רק אני ואתה, זהו געגוע לחום של החיבוק, סוד שמחת תורה, עם מלכא בלחודוי, הוא געגוע לשמחה של האלוקות, בחנוכה אנו מתגעגעים אל אור המקדש, אנו מתגעגעים של חושך, שרוצים לנסות להאיר, והנסיון הוא געגוע. פורים הוא געגוע לקבלת התורה, געגוע לחיים של נס, געגוע להתגברות הטוב על הרע, פסח הוא שיא השיאים של הגעגוע, בחינת שיר השירים, סוד ישקני מנשיקות פיהו, אכילת מן, שקורא אבא וטועם טעם דגן, קריאת אבא הוא בקטן שיש לו גיעגועין על אביו וזועק לו מנהמת געגועיו. שבועות הוא געגוע לאין סוף ליציאת נשמה בעת מתן תורה, זהו געגוע של ארוס לארוסתו, של ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, תואר כלה מאד נתעלה בגעגועיה, תשעה באב הוא עומק הנורא של הגעגוע, שבוכים מרוב געגועים, ואלול הוא הגעגוע עצמו, היתקע שופר בעיר, אני לדודי ודודי לי, תשוקה וגעגועים משני צדדים, ישמח ה' במעשיו, ישמח ישראל במעשיו.