{הבבא סאלי על הקיר…}

הבבא סאלי על הקיר

אלול תשע"ה

 

יש מעמדי סליחות מפעימים, יש מקומות הומים מאלפי בני ישראל, ולא צריך להיות הברדיצ'בר כדי לעמוד פעורי פה ועינים לחות מהתרגשות. יהודים קדושים מבקשים סליחה מאת אדון העולם, אשרי העם יודעי תרועה, שיודעים לפתות את בוראם…

הייתי במעמד מיוחד במינו, משהו ששינה לי את תפישת העולם מן הקצה אל הקצה, אחרי שנים רבות של השתתפות בסליחות היימישע כזה, מה שאנו רגילים מילדות, עם יהודים יראים ושלמים 'משלנו', עם רב, שוחט וחזן וכו', נקלעתי לציון הקדוש של הרמב"ם שבטבריה, בעיצומו של אחד ה*לילות שלפני ראש השנה, אין לי את המילים הנכונות לתאר את ההתרגשות שאחזה בי.

לא היו שם רבנים או בני תורה, לא בחורי ישיבה ולא אברכי כולל, היו שם מסלתה ושמתה של סוחריה של טבריה, יהודים שעובדים לפרנסתם, מהם רחוקים מלהראות חרדים או דתיים, אבל לא היה ניכר עליהם שהם משתתפים בכנס של ערכים, חד פעמי, או ראשון כזה. כזקנים ורגלים, היו הצעירים והמבוגרים מוזילים דמעות כמים, במשפטי הוידויים והסליחות, עם הניגון שובה הלב, של נוסח עדות המזרח.

מכל לבי קנאתי ביהודים הללו, השעה התארכה (היה פייטן שסלסל), והשעה עמוקה לתוך הלילה, ויהודי טבריה (לא רק שם, גם בקבר רבי עקיבא, וגם בקבר רבי חייא, וגם בקבר רבי מאיר בעל הנס, ובעוד מקומות, השקט של הלילה הופר בקולות עמומים של מגבירי קול, של חזני הסליחות מכל קצוות העיר הקדושה, עיר של סליחות, הרבה מיטות נשארו ריקות באותו לילה.

התמימות, הפשטות, ההשתעבדות למלך נורא עלילה, הדהדה ממש בכל הרחבה, הלבוש לא הזכיר מאומה מניני סליחות בבני ברק וירושלים וכו', גם לא העגילים אצל חלק מהצעירים, והיו גם מכנסים קצרות, אבל היה שם לב… לב טהור כזה, ועינים דומעות, ממש כך, ימים ספורים לפני בוא יום ה' ומי יכילנו.

ההמולה שהיתה בצד של הנשים, לימדה, כי המשפחות באו בהרכב מלא, ההרגשה היתה כי העם הזה, הוא עם קדוש מאד, ולא משנה מה מצבו באמת במשך כל ימות השנה. אותו אחד שהכריז בעת קום המדינה שבעתיד תהיינה כיפות וציציות במוזיאונים – היה מגוחך עד להפליא, אם כעבור יותר מחמישים שנה, צאצאיהם של שפני ניסיונות החילון, באים להכריז "בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים"…

זכורני, פעם בערב יום כיפורים, נסענו באוטובוס מפוצץ במשפחות לבני ברק, והתחילה שיחה עם נהג האוטובוס שגרס, כי העובדה שחילונים צמים ביום כיפורים הינה צביעות, כי הם לא באמת חוזרים בתשובה… היה שם ויכוח, עקר למדי, אבל מישהו הבריק במשפט חכם: השאלה מתי הם צבועים, ביום כיפור או בכל השנה… כאומר, עצם העובדה שאנשים מקיימים את יום הכיפורים כהלכתו – אין מעשיהם של כל השנה מעידים מאומה, כי אם על רגעי המתנה לשינוי שאולי יבוא.

יהודי שקם בלילה לומר סליחות, ועוד לילה ועוד לילה… במשך חודש שלם, הוא יהודי קדוש, נקודה. הבעיה האמיתית של הענין שהוא לא כל כך מודע לזה, הוא חושב שהוא 'ישראלי', או עמך, ורק מלאכי מרום שהיו עדים לדמעות של הסליחות – מקנאים בקרוצי חומר אלו, שאינם יודעים את דרגתם.

המעשיות הידועות של רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע המלמד זכות על נשמות ישראל ומחפש להם זכויות גם אם נראה שאין להם – מקבלות משנה תוקף בסליחות שכאלו, משום שאין צורך לחפש ולחקור, לתת פירושים והברקות, פשוט רק להסתכל על האנשים הללו, מאמינים בני מאמינים, יהודים של הקב"ה.

סיפר לי יהודי חם-לבב שהיה פעיל של ארגון מסויים, והיה עובר מבית לבית לערוך ביקורי יהדות, כפי שקרה לזה, הלה, באופן ביזארי למדי, היה פשוט נוקש בדלתות, ומציע לדבר על יהדות. למרבית ההפתעה – אנשים דוקא אהבו אותו, ולמעט זקנים הלומי-מחנות היה מצליח להתחבב על יושבי הדירה שנבחרה באקראי, והיה יוצר קשרי יהדות, כלשונו.

פעם הגיע לבית 'עויין', היה זה לאחר איזו ידיעה תקשורתית בגנות החרדים, שכבר שוב עשו משהו… הרגעים לא התאימו לקבל אחד שכזה הביתה, והוא הוזמן 'לעוף מפה' ומיד… הוא, בהברקה של רגע, נעמד בדלת ללא ניע, עומד ובוהה. "מה אתה עושה? על מה אתה מסתכל"? נשאל על ידי בעל הבית קצר-הרוח. אני עומד ומסתכל על התמונה ממול, מי זה האיש הזה? ולשם מה תליתם את התמונה הזאת?

היה זה דיוקן של הצה"ק רבי ישראל אבוחצירא זי"ע הבאבא סאלי. האיש חטף מטר גידופים על חוסר הבנתו בצדיקים… מה השאלה הזאת בכלל, גזען שכמוך… רק כאשר נהיה שקט, הוא התחיל להסביר… אהה, אנו תולים תמונות של מי שאנו אוהבים, של מי שאנו מעריצים… אחר הדברים הללו, נוצר קשר חם בינו לבין בעל הבית, שהתחיל להבין.

הוא פשוט התחיל להבין מי הוא באמת. אם הוא תולה תמונה של צדיק, יש בו גם נקודת צדיק.

גם האנשים הללו, אומרי הסליחות של כל שנה ושנה, חוקקים את קודשא בריך הוא בלבותם, הם יודעים את מי להעריץ – נקדישך ונעריצך. ומלאכי מרום, זה אל זה שואלים, מי אלו היצורים הזוכים להקדיש את שמו של מלך מלכי המלכים, מבלי שירגישו שהם נוטלים חלק בהמלכת מלך מלכי המלכים ביום המלוכה הבא וקרב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אני לדודי" – האומנם?!

עיון לימודי בסוגית חודש אלול א) חודש הסליחות והרחמים, ימי אלול הקדושים, פוגשים אותנו ברגשות

003 צום גדליה – שיעור לתמיד

הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם ג' בתשרי תשפ"ב   הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן

אבינו מלכנו

הוּא אַבָּא שֶׁלָּנוּ – הַמֶּלֶךְ בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא

אהה! דינא קשיא

דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה   בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ

אושפיזין (1) ברוך הבא אברהם אבינו!

אברהם ראש למאמינים – ראש לאושפיזין   הָאֻשְׁפִּיזִין. הָאוֹרְחִים הָעִלָּאִיִּים, הַטְּמִירִים, הַנֶּעֱלָמִים, הַשְּׁמֵימִיִּים, בָּאִים לִפְקֹד

אושפיזין (2) ברוך הבא יצחק אבינו!

דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת לִכְבוֹד אוּשְׁפִּיזָא דְּיִצְחָק   בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל סֻכּוֹת אָנוּ זוֹכִים לְהַשְׁרָאַת קְדֻשַּׁת פַּחַד

אושפיזין (3) ברוך הבא יעקב אבינו!

כַּאֲשֶׁר אֲבִיהֶם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַגִּיעַ לַסֻּכָּה   מִכָּל שִׁבְעַת הָרוֹעִים, הָאֻשְׁפִּיזִין הַקְּדוֹשִׁים, הִתְיַחֵד, בְּחִיר

אושפיזין (6) ברוך הבא יוסף הצדיק!

קְדֻשַּׁת הַקְּדֻשּׁוֹת בִּקְדֻשַּׁת הַסֻּכָּה   יוֹסֵף הַצַּדִּיק, הָאוּשְׁפִּיז הַשִּׁישִׁי שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת, הוּא עַמּוּד הַקְּדֻשָּׁה

אושפיזין (7) ברוך הבא דוד המלך!

הִתְעוֹרְרוּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם הָעֲרָבָה – הוֹשַׁעְנָא רַבָּה!   הַיּוֹם הָרְבִיעִי שֶׁל אַרְבַּעַת יְמֵי הַדִּין הַנּוֹרָאִים

אלול – מה מתוק אתה

קוֹלוֹת חֲדָשִׁים שֶׁל שׁוֹפָר־אֱלוּל ראש חודש אלול! יומו הראשון של חודש הרחמים והסליחות, הופיע במלוא

אלול מפחיד?!

פחד של יהודים המושגים היהודיים האמיתיים דורשים התבוננות מעמיקה והבנה טהורה במשמעותם. לא כשאר מושגי

ארבעה ימי דבקות

מַחֲשָׁבוֹת מְכוֹנָנוֹת לְאַרְבָּעָה יְמֵי הַהֲכָנָה לְסֻכּוֹת אֻיַּמְתִּי בְּחִיל כִּפּוּר… (מִפִּיּוּט הַיּוֹצְרוֹת לְיוֹם א' דְּסֻכּוֹת) הַחַג

אתרוג ללא כתמים

הַלֵּב הַיְּהוּדִי הַמִּתְנַקֶּה בִּימֵי הֶחָג הַקְּדוֹשִׁים   מַרְנִין הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים עוֹמְדִים לְיַד

ביום שלאחרי…

דְּבָרִים שֶׁכְּדַאי לַחֲשֹׁב עֲלֵיהֶם לְמָחֳרָת יוֹם הַכִּפּוּרִים עָבַר יוֹם הַכִּפּוּרִים… שֶׁקֶט בָּעוֹלָם. אֵין עֲוֹנוֹת, הַכֹּל

במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה

רְסִיסֵי רַעְיוֹנוֹת לִפְנֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת   הִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם א' דִּסְלִיחוֹת.

במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה

 הִרְהוּרֵי פְּרֵדָה מֵהַשָּׁנָה שֶׁהוֹלֶכֶת מַשֶּׁהוּ יֵשׁ בַּשַּׁבָּת הַזֹּאת, הָאַחֲרוֹנָה מִשַּׁבָּתוֹת הַשָּׁנָה, 'שַׁבָּת סְלִיחוֹת', הִיא נִקְרֵאת.

געגועי היום האחרון

אחות קטנה תפילותיה עורכה בָּרִאשׁוֹן מִסִּפּוּרָיו הַמַּפְעִימִים וּכְמוּסֵי הָרַעְיוֹן מַקְרִיא לָנוּ רַבִּי נַחְמָן – –

געגועי היום האחרון…

האור המיוחד של ערב ראש השנה   בָּרִאשׁוֹן מִסִּפּוּרָיו הַמַּפְעִימִים וּכְמוּסֵי הָרַעְיוֹן מַקְרִיא לָנוּ רַבִּי

דיבורי אמונה של אדר ופורים

י' אדר־ב תשע"ט בַּיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁקֹּדֶם פּוּרִים, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר קָרָאנוּ פָּרָשַׁת 'זָכוֹר' – עָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק

דינא קשיא

התעוררות ליום הגדול והנורא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה, מוּבָא

דמעות של ראש השנה

הִרְהוּרֵי דְּבָרִים לִקְרַאת יום הדין רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

דמעות של ראשית השנה…

התחדשות של ראש השנה   רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ,

דפיקות של סוכות

הִרְהוּרִים לְמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר לוּ הָיִיתִי בַּשָּׁמַיִם הָיִיתִי קוֹרֵא לְמוּל כִּסֵּא הַכָּבוֹד: "הַבִּיטָה שׁוֹכֵן שְׁחָקִים"!

ה'גיגית' למה?

מתן תורה בכפיית הר כגיגית קרובים אנחנו מאד לאותו יום נשגב, יום שניתנה בו תורה,

הלילה הלבן

להבנת פשרו של ליל חג השבועות כשאנו טרוטי עינים, אחרי אמירות רבות ושונות במהלך "לילה

הנה ימים באים

הנה ימים באים ערב שבת פרשת כי תבוא, ט"ו אלול, תשפ"ג   הנה ימים באים…

הצעקה הפנימית

קריאות נואשות מלבו של בן אוהב טאטע זיסער! אבא שבשמים! אבא ממש, אני קורא אליך

השבת האחרונה – הפותחת…

הִרְהוּרֵי פְּרֵדָה מֵהַשָּׁנָה שֶׁהוֹלֶכֶת   מַשֶּׁהוּ יֵשׁ בַּשַּׁבָּת הַזֹּאת, הָאַחֲרוֹנָה מִשַּׁבָּתוֹת הַשָּׁנָה, 'שַׁבָּת סְלִיחוֹת', הִיא

זהותו המפתיעה של השופט

כַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹפֵט בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוּא מֻשָּׂא חֲלוֹמוֹתָיו שָׁנִים שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל בַּגְרוּת

זוחלים ורועדים מיום בואך!

רְסִיסֵי רַעְיוֹנוֹת לִפְנֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְלִיחוֹת הִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם א' דִּסְלִיחוֹת. הַלֵּב

זעקות של קידוש השם

ערב ראש השנה באומן! הָיִיתִי שָׁם… זֶה נִרְאָה לִי מַשֶּׁהוּ מֵעוֹלָם אַחֵר, מְנֻתָּק מֵהַמְּצִיאוּת שֶׁלָּנוּ,

זעקות של קידוש השם…

הִרְהוּרִים לְיַד צִיּוּן מוֹהֲרַ"ן בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה   הָיִיתִי שָׁם… זֶה נִרְאָה לִי מַשֶּׁהוּ מֵעוֹלָם

חבוקה ודבוקה בך…

הריקוד של יוסלה השייגעץ   בדיחה יהודית חיננית מספרת, כי במוצאי שמחת תורה הגיע הביתה

יהודים! קומו, קומו לסליחות…

מִנְהָג דְּפִיקַת הַשַּׁמָּשׁ עַל הַתְּרִיסִים בָּעוֹלָם הָעַתִּיק, בִּמְדִינוֹת אֵרוֹפָּה הַיְּהוּדִית, הָיוּ שְׁלוֹמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים

יודעי בינה לעיתים

      להכיר את קדושת הזמנים המותאמת לנפש יהודי מצווה להשתעבד לגמרי אל הקדוש־ברוך־הוא וצו תורתו

יום זיכוך הגשמיות

לִקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַתְּשִׁיעִי בְּתִשְׁרֵי   יוֹם תִּשְׁעָה בְּתִשְׁרֵי, הוּא יוֹם קָדוֹשׁ וְנוֹרָא עַד מְאֹד,

יחזקאל גם היה בן אדם

יחזקאל צופה במרכבה העליונה מוצאי שבועות. הנה זה קרה, היינו שם. זכינו וטבלנו בנהר-דעה של

ימים עצובים

מַחֲשָׁבוֹת לְרֶגֶל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים שְׁלֹשֶׁת שָׁבוּעוֹת הָאֵבֶל שֶׁלָּנוּ מְעוֹרְרִים בָּנוּ מַחֲשָׁבוֹת מְחֻדָּשׁוֹת אוֹדוֹת מַעֲמָדֵנוּ

כ' סיון – עמידת דום

עמידת דום לזכר קהילות הקודש שנחרבו בקהילות רבות נהוג לציין את יום כ' בסיון כיום

קטגוריות