{הבנק הרגשי}

לדעת שאין 'חינם' בעולם…

כל אדם בר דעת וישר, מכיר את התופעה של משיכת יתר, את האשליה בה בעל החשבון 'חוגג' על כסף שאין לו, שבסופו של תהליך, הוא מוצא את עצמו, מוגבל, מעוקל, מאויים וכו', לוקח זמן לכמה מאתנו לקלוט מתי שהוא, כי אין חינם בעולם יש לך? יש. אין לך? אין.

העיקרון הזה, שבו אנשים נדרשים 'לשלם' על מה שהם לוקחים, עתיק כימות עולם, הקדוש ברוך הוא ברא כך את העולם, בכדי להורות את דרכי עבודת ה', החטא ועונשו, מעשה ותגמולו, לכל דבר יש מעגל, סיבה ומסובב, קנית מוצר, נהנית שלם.

ברגע שתינוק קטן מתחיל להיות מובחן לחייו, הוא קולט, באיטיות אומנם, אבל זה מחלחל לתודעה שמכולת משלמים, בחנות הצעצועים משלמים, אף קנין החליפין שבין ילדים מתבסס על העובדה הזאת, אין דברים בחינם, צריך לתת משהו, כך הם החיים.

העיקרון הזה אמור להיות תקף, ומלוא עוזו, גם בחיים החברתיים שלנו, בקשרים מכל סוג, החל מקשר שבין רב לתלמיד עד קשר של אב לבנו ואיש לאשתו הכול נע על ציר זה, שילמת? קיבלת.

התשלומים לא מתבצעים באמצעות שטרות כסף או מטבעות נחושת, בעולם הרגש והרוח, משלמים במטבע המדינה הנהוגה שם, הבנק הרגשי של כל אחד, פותח בעבורך חשבון אישי, שם אתה מפקיד את שללך, את יכולת ההתחברות שלך, את הנתינה שלך ברת המשמעות בעבור בעל הבנק, ואתה מקבל אשראי לקנות ולקבל.

וכמו בחיים הרגילים של התנועה הכלכלית, אינך יכול למשוך מה שאין לך, גם בבנק הרגשי, אם לא הפקדת רגש, לא הצלחת לעשות תנועות של הפקדות, אל לך למשוך, במובן מסוים שם זה יותר מסוכן, כי אין שום שיחה עם מנהל הבנק שתוכל לפשר את הענינים, כמו שנהוג לעשות במקומנו, פריסות נוחות וכולי, זה ממש ממש לא בדיוק כך, ככל שמשיכות היתר הן לא פרופורציוניות ביחס למה שיש, הסגירה והמוגבלות של החשבון הרמטיות יותר.

ובמילים קצת יותר פשוטות, הבה ונחקוק היטב בדעתנו את הסכמה הזאת הבלתי ניתנת לערעור: אין חנם בעולם! אין… לא ייתכן שאדם ידרוש מהזולת משהו ולא יעניק לו משהו, זה נכון שיש המון אנשים שאוהבים להעניק טובה ללא תמורה, זה יכול להיות, וזה גם מומלץ… אך דורש הטובה לא יכול לעשות זאת, כלל ועיקר לקחת בלי לתת.

כל קשר, המתבסס על נתינה בלתי פוסקת של רק אחד מבעלי הקשר, הוא קשר איום ונורא, הרסני ממש, לשני הצדדים… כי מגיע איזה שהוא רגע, שהתסכול גורר עמו רגש דחיה, כעס ושנאה, מנהל הבנק מתפוצץ מתישהו.

פעמים רבות, האב אינו מזין את בנו בקשר שביניהם, במטבעות הרגש, דפוס ההתנהלות הוא בעל צביון טכני או רוחני, אך ללא דבק רגש, רגש זה מלשון 'להרגיש', להרגיש את הזולת ואף להביע את ההרגשה הפנימית שיש לך לאישיות שלו, לבפנים שלו, למה שהוא, ולא למה שאתה או למה שאתה מצפה שהוא יהיה.

כל מעשה שעשה, והוא חיובי בעיניך, אל תיקח אותו כמובן מאליו, כי אז הוא לא קיבל תשלום, הוא עבד בחינם, הוא מילא חובתו אומנם, אך אם אינו ברמה שיוכל לשלם לעצמו על מעשהו, בידיעה המנחמת שהוא עושה את מה שצריך וכו', אתה פוגע בו, מתעלל בו ומענה אותו, וזה הרבה יותר חריף במציאות.

במיוחד כשהמדובר בקשרים בינאישיים, בו האדם שמולך בחר למלאות 'חובתו' כלפיך, הוא טרח, השקיע מחשבה בריצוי אותך, ואילו אתה, המקבל, אדיש, מקבל והולך (מה? לא אמרתי תודה רבה?) עליך להתבונן היטב אם לא משכת הנאה מחשבון ריק, אם לא שילמת במטבעות הרגש.

בין בני זוג, נפוצה הטעות, בו אחד משניהם מבין כי מה שהזולת עושה למענו הוא דבר המובן מאליו ממש, הרי זו חובתו, ואפילו לא מגיעה לו על זה הערכה, גם אם המילים בשעת שיחה נינוחה נאמרות להיפך וכו', אבל לא מדובר רק במילים, הרגש, התשלום, אמור לשכב במעמקי הכספת של הבנק הרגשי.

אם בבית היהודי, תהיה מובחנת העובדה הברורה הזאת, כי כל מעשה כלשהו של בן הזוג הוא הפקדה, עוד משעה עוד הפקדה, ניתן יהיה לחשוב על משיכות שונות, בצמוד למציאות הקיימת של מלאי ההפקדות, כדבר טוב, לא מנצל, מכובד והוגן. אך בלאו הכי… זה גזל רגשי ממש, איך אתה יכול לנצל את זולתך באופן מחפיר כל כך, יש מישהו שמשועבד אליך? שלם לו במה שמגיע לו, הוא אמור להרגיש שהוא מקבל משהו כשהוא פועל למענך.

חז"ל הקדושים דיברו על מפגש של אדם מול עני, ללא שיברכו לשלום, שזהו גזל… מה הוא בדיוק גזל ממנו? את מה שמגיע לו! יש ויש ענינים שעקרת הבית אמורה לעשות מכוח תפקידה, והבעל המפרנס חייב לעשות את זה, והוא ימשיך לעשות את זה, אין זה אומר שהם עושים טובה למישהו (אפילו שזה בעצם כן כך… ) אבל הם אמורים לקבל משהו על כך, ללא תשלום זה גזל…

מהיום, נדע "אין מובן מאליו בעולם", אין בחינם… משלמים רבותי, יש בנק.