השפה המיוחדת
שלהי אלול תש"פ
הברכות והקללות הן שני אורות שמהווים אחדות פשוטה, משום שהקללה אם לא תשמעון, היא בבסיסה רצון שכן תשמעון, אלא שהיא משוחחת בשפה אחרת, אבל היא שפה של אהבה משום שהרצון של השפה הזו להביא אותנו לטוב הגמור, ואם כך צריך להבין את התפקיד המיוחד של שפת האיומים, שבעצם היא שפה של אהבה. הענין בזה, כי כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה לאו רחימותיה רחימא כמבואר לשון זו בזוה"ק. כי האוהב שאינו יכול לשנוא בעבור אהבתו – אין האהבה נחשבת, כי אהבה היא רק במקום שיש שנאת המתנגד להאהבה, ואם אין קללות לא יכול להיות גם ברכות, אם אין הקשבה לשפת הקללות, גם שפת הברכות לא תתקבל בלב, והבן כי עמוק הוא.