לדעת (לא) לסווג נשמות
הנה משפט נכון ששמעתי מאיש חכם:
אין מושג כזה 'בעיה', יש רק מושג של אתגר…
יפה, לא?
מכאן ואילך ניתן להתבטאות כך אין ילד בעייתי, יש ילד אתגריי, שם חדש ומרענן, לכל הדעות…
אבל אם נשים את החיוך בצד, נראה עד כמה השם הזה נכון, נכון עד אימה.
ולמה אימה? כי על חודו של שם נזרקות נשמות מחוץ לגדר. ענין של שם, רישמו לפניכם.
בציבור התפרסם מטבע הלשון של המשפט החכם האומר: אין ילד רע, יש ילד שרע לו… זהו באמת משפט גאוני ומאד חינוכי, אך חושדני שעדיין לא ממצה כלל את חובת מבטנו הנכון כלפי כל ילד שהוא, מכל מין ומכל סוג. וזאת, מפני שאין ילד רע… מתחיל כבר להישמע לא טוב, כלומר, אנו פונים לילד הרע (! ) ואומרים לו בחביבות מעושה: תשמע ילדון רע ומתוק, אני יודע שזה שאתה רע, ורע מאד, כאשר יעידו המורים, המלמדים, השכנים, האחים, האחיות, ההורים וגם השכנים זה לא בגלל שאתה רע מאד, באמת אתה בכלל לא רע… רק רע לך, נכון חמודי?
אתם חושבים שהוא קונה את הלוקש הזה? וכי הוא לא שמע מעולם את ההסתודדויות שלכם עליו? וכי לא ראה הילד את הפנים הזעומות של הרבי והמנהל שכבר אמרו לו, יותר מעשר פעמים 'בדיוק', מה שהם חושבים עליו? גם אם שניהם יחד משתתפים בסדנאות חינוך מפוארות שהפרסומת עליהן היתה, איך לא? אין ילד רע יש ילד שרע לו… .
איני בא לקטרג אחר הבנה כה נפלאה בנפש הנער, זו עובדה טובה, שכשלעצמה, משובבת את הנפש ממש, הריני רק בא להוסיף להעמיק בנבכי נפשו הסובלת, ולקרא בקול גדול, זו אינה קלישאה, הוא באמת לא ילד רע, הוא ילד, שיהיה אבא, שיהיה זקן, עם אתגרים מיוחדים שאותם יצטרך לעבור, ולהתמודד עם נתוניהם הפחות קלים.
כלומר, זה לא רק ילד שקשה לו, שרע לו, זהו ילד שהכלים עמם יעבוד הם ליגה אלף, נשמה גבוהה, שדרכה בהכרת הבורא מיוחדת מאד, תנו כבוד רבותיי, גדולים שכמוכם, הילד האתגרי, שמוצץ את שלד חייכם, שאתם כבר מתפוצצים ממנו, הוא ילד יהודי של הקדוש ברוך הוא, שהיודע תעלומות בחר בשבילו דרך חתחתים מאתגרת מאד, עדי הגיעו לשלימותו הנרצית, וכי מישהו היה שם, שיכול לדבר?! איפה כובד הראש והרצינות שנדרשת מהמתווים לנער שכזה את חייו הרוחניים והאנושיים כאחד, זה ילד בעייתי?
נכון שכל מיני מילים טובות לא מנחמות את אף אחד, כי הבעיה, סליחה… האתגר, תמשיך/ימשיך להקשות את החיים, שאף אחד לא יתנסה… אבל את האמת לא ניתן לשנות, הילד הוא ילד של הבורא, ואתה מופקד עליו, הסר את האישיות שלך, המפריעה, החוששת לעורה ולכל 'הבושות' שהפוחז הזה עושה לך, מי הכניס אותך בתמונה, כדי שאתה או את תהיו במרכז הענינים?
בעצם, זה דרך הפתרון הנכון של 'אתגריו' של הנער/הנערה המאתגרים, להבין את משמעות התואר הזה, ועם זאת להבין, כי הוא אישיות עצמאית של הקדוש ברוך הוא, ונסיונותיו הם שלו, וכל צעד שלכם לדחוף את מהותכם לזירה, את שאיפתכם המנותצת, את הבעיה, שהיא כביכול שלכם, והניחו לנשמה להתמודד עם עצמה.
ומהו תפקידנו, תשאלו. להעצים את אמיתות התואר הזה, כי אין מעשים יוצרים את הזהות האמיתית של העושה, כי גם אז ניתן לחנך ולחנך ולחנך. כאשר החינוך יצדיק את עצמו, יתועל נתיב המאתגר ההוא, לדמות חמד שאפילו בחלום לא חלמתם שתזכו לה.
נסו להבין, להיות במקום הנער, להבין את הקושי, את הסבל, את המהות השונה כל כך, הבינו שזו היא המסגרת שיצר בעבורו הבורא הקדוש בכבודו ובעצמו, לא ניתן לשנות את המסגרת, גם לא עם ויכוחים הכי צודקים והוכחות מוחצות, ניתן להאיר את המסגרת ביציקת תוכן חדש פנימה, תוכן של "חנוך לנער על פי דרכו".
רוצים שהילד ילך בדרך השם יתברך? רוצים באמת? המוכנים אתם להוציא את עצמכם מהתמונה, ולרצות רק את רצונו יתברך? אתם תצליחו… לא ניתן להיאבק בשתי זירות בעת ובעונה אחת, האחת זירת כבוד המשפחה ושקט תעשייתי מהצאצא הסורר, והשניה, התעוררות ללכת בדרך הישר בחרו נא, ועכשיו, מאבק אחד. אחד בלבד.
אם בחרתם בלהעניק מסר שמיימי בלבד, התחילו נא להתאימו לתכונות נפשו של בניכם ובנותיכם, זכרו שדרך זו כרוכה בנחישות גדולה ובחשיקת שפתיים כמעט יומיומית, הייתי אומר, אפילו חריקת שיניים, אבל הנחרצות של הכיוון היחיד שבו תובילו את החינוך תצדיק את עצמה.
אם הילד יפנים את כל הטוהר הזה שהנכם כה חפצים להנחילו, ויבין שהכוונה באמת לשם שמים, ולא בגלל כבוד מהשכנים או ממתפללי בית הכנסת, הוא ירגיש בהשתתפותכם הערה באתגר שקיבל מהשמים, הוא יחוש בכבוד שאתם חולקים לו.
כאדם, כבן השכינה, יהיה לו מקום של ממש בביתכם, אתם תרוו נחת, כל שתיקה של כבוד, יוצרת תחום נקי לבנין שיבנה, ביום אחד זה יצוף, האיש יתבגר, בריא בנפשו ללא צלקות מהבית, רתיחת הדם תשקוט, וישוב לחפש את אלוקים האחד והיחיד.