{ילד לא פשוט}

ילד שעתיד לדבר עם השכינה

החינוך הוא מקצוע לכל דבר, אך אם במקצוע רגיל, על המתמחה ללמוד את דרכי הקניית המקצוע, הרי שבחינוך, המקצוענות מתבטאת בהבנה העמוקה מה אסור להורה לעשות, הילד שלי הוא יותר מדאי יקר שאוכל לעשות בענינו טעויות.

אנשים חכמים מתקנים טעויות, אנשים פקחים מתקנים את שורש הטעויות. שם במקור, במקום התורפה ניתן לעשות איזה שינוי תובנה יסודי שיגרום לנו להפסיק את מחול השדים של טעויות ותיקונן, וחוזר חלילה.

כבר כתבנו אודות הטעות הרווחת של הורים שאפתנים בעלי ציפיות לא ריאליות מילדיהם, אלו אשר דוחקים את ילדיהם לפינה שיהיו כמו אותם גדולים עליהם קראו בספרי התולדות, גורמים במו ידם שיראו ברבות הימים בילדיהם את ההיפך הגמור מנשואי שאיפותיהם.

אך מאידך עלינו לזכור, כי הילדים שלנו נועדו להוות אורות גדולים בעולמנו, אורות מיוחדים שניתנו בכלים מסוימים שהוענקו רק להם, ההתערבות שלנו בדרך ובביצוע של המשכת האורות מיותרת וגורמת לכיבויים. כי אנחנו, איך נאמר זאת? אורות אחרים לגמרי.

תפקידנו מתמקד בכך, שעלינו להדריך, לחנך, להלהיב, לתעל אך בשום אופן לא לרצות בשבילם או לייסרם תוך כדי איבוד כבודם ורמיסת אישיותם, כי גדולי ישראל קטנים גדלים בביתכם, ומחכים רק להכלה שלכם לאישיותם הצומחת כעת ממש תחת אפכם.

הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל אמר, שצריך לחנך כל ילד כאילו עתיד להיות משה רבינו, ומוכיח זאת מדברי השולחן ערוך (יו"ד סי' פא ס"ז): 'חלב כותית כחלב ישראל, ומכל מקום לא יניקו תינוק מן הכותית, אם אפשר בישראלית, דחלב כותית מטמטם הלב.

המקור הוא מהמדרש (שמו"ר א, כה): למה אמרה מרים מן העבריות? וכי אסור לו למשה לינק מחלב הנכרית? וכי לא כן למדנו – בת ישראל לא תניק בנה של כותית אבל כותית תניק בן ישראל ברשותה?! אלא למה אמרה כן? לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן, ולמה פסלן? אמר הקדוש ברוך הוא, הפה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא? (וכך ציין בביאור הגר"א)

ולכאורה, שואל הגר"י קמינצקי, איך ניתן להוכיח ממשה לכל ילד, הלא במשה כתוב טעם ש'עתיד לדבר עם השכינה'? איך נפסק כן לגבי כל ילד מישראל? אלא כאן נוכחים אנו לראות את סגנון היחס הרצוי כלפי כל ילד מישראל, בלי יוצא מן הכלל, היכול לדבר עם השכינה הקדושה – ילד לא פשוט בכלל, הזהר בו ובקדושתו, הרחק ממנו כל טומאה אפשרית.

מכאן אנו למדים אודות היחס שלנו המכבד והמעריץ כלפי הילד שלנו, שלפעמים כה קשה אתו, והוא כה מאתגר אותנו. בסיס אישיותו נועד לגדולות ולנצורות, עלינו לתת לו את הצ'אנס להתפתח מבחינה רוחנית ולא לגדוע את אילן חייו, ובמיוחד לא על ידי ביקורת והשפלה, משה רבינו צומח כאן.

גם הורים לילד לא פשוט מבחינת התנהגותו הלא חביבה במיוחד, עליהם להשכיל ולראות בתוככי הזעם הגדול שמפיץ סביבו הנער, את הצרכים המיוחדים של אדם שנשלח לזירת ההתמודדויות של עולמנו עם כלים מיוחדים שדורשים התייחסות מיוחדת, קשה אומנם כעת, אך אם יגלה האיש הקטן יחס של הבנה וכבוד הוא יוציא מהכוח אל הפועל את ענינו הרוחני בעולם, הוא יזכה להתחבר אל הטוב המיוחד שלו.

ההנקה וההזנה של הילדים אינם פוסקים בתקופת הגמילה, כל ימי היותנו בינינו עדיין הוא מתפתח מבחינה רגשית ואישית, כך שהאיסור שלא להניקו בדבר טמא עומד בעינו. דבר טמא – לחץ, השפלה וחוסר קבלה. המדובר באדם שפסגת הצלחתו עדיין אינה ברורה, לא את הדרך להגיע אליה ולא את משמעותה מבחינתו בינו לבין קונו. הורים! אל תהרסו להתערב. הניקו אותו מן העבריות, מהמקום של תקוה טובה לשינוי מבורך לפי אישיותו המיוחדת.

בנוהג שבעולם ילד שצריך להישלח למשפחה אומנת, אם קרובים דואגים לו יעשו הכול כדי לברר את מהותה של המשפחה שאליו יבוא בן משפחתם, הבירור יסודי ומעמיק, המגמה היא התאמה – שלא יצאו נפסדים מהשינוי, כי אין נטישה כאן אלא אומנה.

גם ילדכם הוא באומנה. מכל בני העולם בחר הקדוש ברוך הוא בכם כהורים לילד הזה, אתם אחראים עליו, קבלו את המשימה הזאת המוטלת על כתפיכם בסבלנות, קחו זאת כמחמאה בשבילכם. אתם ההורים שלו אין לו אחרים רק אתם, ההערכה שלכם לתפקיד תעשה את הכל טוב יותר מכל המוסר שבעולם.

ולא רק בילד 'מיוחד' ומאתגר הדברים אמורים, לכל יציר נוצר יש התמודדויות שונות שדורשות שימת לב ויחס מהסובב אותם, ישכילו ההורים אם ידעו כי בידם תלוי הדבר, והילד הכי לא פשוט שיש להם זקוק להם, הזינו אותו מתוך יחס של כבוד לברואו של מקום, רק כך ניתן לחנך מבלי לטעות.

ונזכה שאנחנו וצאצאינו נהיה כולנו יודעי שמו יתברך ולומדי תורתו לשמה…