אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם
י"ד אלול תש"פ
ביום ראש השנה, אנו נדרשים לבוא אל הכתרת מלכנו, יתברך שמו, הדבר המפעים הזה, שבורא כל עולמים, אשר מלכותו ואמונתו לעד קיימת, שאין לה שום צורך כלל בנו כדי שתהיה פעילה ודינאמית בעולמו של הקב"ה, הוא נורא הוד, ולעולם אין אנו יכולים לרדת לסוף הבנת הפלא הזה, שבורא כל עולמים, שנפשנו אצלו והוא שליט ברוח וכו', ואין לו שום צורך בעולמו כדי להיות מלך עולמים ב"ה, ואעפ"כ הוא רוצה בהמלכת התחתונים, כמו שאנו אומרים: ואביתה תהלה מגושי עפר וקרוצי חומר וכו'.
אחת המטלות הנעימות של החג הזה – זו תפלת המוספין של ראש השנה, בה אומר יהודי בשמונה עשרה כפי תקנת חז"ל את שלשה פסוקי מלכויות, שלשה פסוקי זכרונות, ושלשה פסוקי שופרות, האמירה הזו מגלמת בחובה את יסוד היסודות של היהודי, הקשר האלמותי והאמיתי עם בורא עולמים, הגמרא בביטוי העז שלה – כדי שתמליכוני עליכם, מבטאת איזו שהיא אמירה, כי אנו נדרשים להמליך את הקב"ה עלינו, אנו מתבקשים ממש על ידו, כביכול, שאכן נעשה את הדבר הזה, הכי טוב שאנו יכולים.
וכאן נשאלת השאלה, מה היא המלכה של יציר נוצר ליוצרו בעוד שהוא לגמרי מולך עלינו גם בלי רשותנו וגם בלי המלכתנו, אז מה התפקיד שלנו בהמלכה הזו, מה קורה בפועל אז? ומה הם הדברים שעלינו ללמוד לפני ראש השנה, כאשר עוד מעט אנו נמליך אותו יתברך. הכונה היא עלינו, לבדו ימלוך נורא גם בלי רשותנו, אך מה יהיה אתנו? כיצד נזכה להיות חלק מההכתרה הזו, אבנים טובות בכתר מלך העולם, הרי שעלינו להעמיק בענין הנורא הזה של מלכות השם ולהתבונן כיצד להתחבר אליה.
ה' הוא מלך זה ודאי, אבל לפי גדלו ותפארתו העצומים, לא שייך לכנותו בשם מלך, כי הוא מרומם ומנושא גם מהדבר הזה, אי אפשר לצמצם אותו בשם מלך, כי בודאי הוא לא רק מלך, ואין שום דבר מעניני העולם שייכים בו, אפילו אחרי האמירה המתנצלת – לשבר את האוזן, עדיין אנו יודעים שכל ההתגלות שלו בעולם העשיה הגשמי כמלך, הוא רק למען הקשר שלנו איתו, הוא רוצה במלכות, ולכן הוא יצר אותנו, כביכול בסוד המלכות, וזה כל הענין של ראש השנה, לחשוף את הקשר בין הממליכים כביכול לבין הנמלך במהות ובעצם, אשר לו דומיה תהלה.