שגריר של האלוקות
ליל כ"ב סיון, מוצ"ש שלח תש"פ
כשאדם רוצה באמת רק את הקב"ה, והוא חי את זה לא באופן שהוא מדקלם מה שכתוב בספרים, אלא הוא חווה את זה, הרי שהוא ממליך מלכותו של הקב"ה, כי הקב"ה ברא עולם של הסתר וגילוי ביחד, שההסתר הוא הגילוי והגילוי הוא ההסתר, ואין שום דבר שיכול לגלותו או להסתירו, כי אין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, והכל לכל עצם עצמיות חיות אלוקותו יתברך, וגם התודעה שלנו, והאמונה שלנו היא התגלותו בעולמו דרכנו, וככל שאדם יותר נמשך אחריו יתברך, הוא זוכה יותר להכירו יתברך, ואז הקב"ה יותר מתגלה כביכול, דרכו, והוא הופך להיות שגריר של הקב"ה בעולמו, וכמו שגריר, שעיקר ענינו לרצות ולפצות, את הרצון של המשלחים אותו, ואינו מתערב יתר על המידה בעניני המקום שגר שם בשליחותם, כמו כן האדם בזה העולם, צריך לזכור תמיד שהוא השגריר של האלוקות בעצם היותו איש מן העליונים וגוף מן התחתונים, והוא חי ונושם אלוקות, הרי שהוא שייך לשם, ואת השייכות הזו אסור לנו לשכוח, אפילו לרגע אחד, ואז נזכה לעונג הגדול ביותר, כי מציאותינו כאן היא מציאות של תענוג, וכל הצרה היא כאשר אנו שוכחים את המהות שלנו, אז אנו מחפשים את תענוג הנשמה במקום אחר, והיא לא נהנית מזה, ממש לא… ולרצות את הקב"ה באמת הוא גם כן לא דבר פשוט כל כך, אלא זו עבודת חיים שלימה, אבל עם כל מה שעבר עלינו, אנו מסוגלים לחשב חשבונו של עולם, וחשבונם של חיים, איך יותר טוב לחיות, האם בהתקלות קבועה עם הבלי וצמצומי העולם הזה, המשטה ומהתל בנו, או בהתקשרות מוחלטת אל האור שבתוכינו, אל האמת לה אנו קשורים, ברצותינו או שלא ברצותינו. מחשבה כזו יכולה לשמח אותנו בכל מצב שבו נמצא.