{אטימות}

בְּמַאֲסָרֵי הַסְּלִיחָה ערב יום הכיפורים תשפ"ד   קָשׁוּר אֲנִי בְּמַאֲסָרֵי הַסְּלִיחָה כַּפָּרַת הַיּוֹם מִמֶּנָּה נִמְשְׁכָה וְאַלְלַי לִי אֵין לְחֲטָאַי הֲכָלָה כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי וְנַעֲנֵיתִי בִּשְׁלִילָה  

ה. הקרובים שלנו, שאנו אמורים לקבל מהם את התמיכה ואת החיזוק לפעמים אנו מציצים בעיניהם ורואים שופטנות ואטימות, גם אם בא לנו למות מזה, עלינו

הִתְלַהֲבוּת   גַּם הַיּוֹם כַּאֲשֶׁר לִבִּי סָגוּר וְכֹה אָטוּם נִיצוֹץ קָטָן בְּתוֹכוֹ כְּפַח שֶׁמֶן חָתוּם מִשְׁתּוֹקֵק לְגַלּוֹת אֶת הַנֶּעֱלָם וְסָתוּם הַלְהֵב לְבָבִי אָבִי כְּאִשִּׁים מְמִיסִים