{הנאה}

אור עצמי ולא אור יחסי פרשת בראשית תשפ"ב   וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. הַבְּרִיאָה הַפִּלְאִית שֶׁנֶּעֶשְׂתָה אַךְ בְּמַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁאַף דָּבָר זֶה גּוּפָא

סימן יא וּבְכָל דָּבָר שֶׁיַּעֲשֶׂה – יַחְשֹׁב בָּזֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְבוֹרְאוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ אֲפִילוּ מְעַט, אֲפִילוּ אִם עָשָׂה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תַּעֲנוּג

מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה – אַהֲבַת חֻקֵּי הַמִּצְווֹת חֵלֶק מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא לֶאֱהֹב אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה כְּמוֹ מִגְבָּלוֹת וּמַטָּלוֹת בִּלְתִּי

איך נאהיב על ילדנו את הימים הנוראים? הנפש היהודית מוזנת הרבה מחינוכה הראשון. צביון פסיעותיו הראשונות של העולל בדרכי היהדות, נותר על כנו עד זקנה

פרק רביעי – אני אמרתי אלוקים אתם דבר ידוע וברור הוא, כי מאז שנפח אלוקים באפינו נשמת חיים, מאן דנפח מתוכיה נפח, פנימיות האדם הנושם