{זכרון יום המיתה}

סוֹד הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת י"ב בְּתִשְׁרֵי תשפ"ד   כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה חוֹלֵף בִּיעָף, וְאֵין מַמָּשׁ אֵיךְ לִתְפֹּשׂ אֶת הַיָּמִים, הָרִיצָה אַחַר הַקִּיּוּם הַבִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת עוֹסֶקֶת

מכתב מאה וששה עשר   בעזרת השם יתברך, יום שני לסדר תולדות, כט בחשון, ערב ראש חודש כסליו תשפ"א.   לכבוד אהובי אחי היקר, אשר

רמזי פרשת נח (1) שבת פרשת נח תשע"ז   [א] אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו. וּבְרַשִׁ"י, עִקַּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲשִׂים

זִכְרוֹן יוֹם הַמִּיתָה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, שֶׁבּוֹ כָּל אָדָם עוֹזֵב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְעוֹלֶה לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת – הָיָה חָקוּק בְּמַדָּעָיו שֶׁל מוֹהֲרָא"שׁ זַ"ל בַּחֲקִיקָה מְעוֹרֶרֶת