{זכרון עלמא דאתי}

סוֹד הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת י"ב בְּתִשְׁרֵי תשפ"ד   כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה חוֹלֵף בִּיעָף, וְאֵין מַמָּשׁ אֵיךְ לִתְפֹּשׂ אֶת הַיָּמִים, הָרִיצָה אַחַר הַקִּיּוּם הַבִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת עוֹסֶקֶת

ניצול הזמן לתכלית הנצחית   בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֵיל י"א כִּסְלֵיו תשע"ח. לִכְבוֹד אֲהוּבִי הַיָּקָר וְהַנַּעֲלֶה…. שֶׁיִּחְיֶה. מְאֹד מְאֹד אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ, וְרוֹצֶה לִשְׁמֹעַ הַטּוֹב מִמְּךָ,

מכתב שלושה עשר מוצאי שבת קודש לסדר קרח, כ"ח סיון תש"פ.   לכבוד חברי האברך היקר והנעלה… שיחיה. הנה עברה כבר שבת פרשת קרח, ועלינו