{ירושלים}

לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה כח אב תשפ"ב   וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מַעְשַׂר־דְּגָנְךָ, תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת

סוד הגלות ובשורת הגאולה תשעה באב תש"פ   גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה, הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ, כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים (איכה

תפארת ירושלים במהותה ופנימיותה ונצחיותה תשעה באב תש"פ   אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה, רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת, הָיְתָה לָמַס (א, א).

בכיה בעיר השם קינה שנכתבה ביום תשעה באב תשע"ב   בְּכִיָּה בְּעִיר ה' אֲשֶׁר שְׁכִינָה מִשָּׁם גָּלְתָה עִיר הַמִּקְדָּשׁ לְלֹא הֵיכַל וּדְבִיר כָּךְ לָקְתָה הֲזֹאת

עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת   בְּיוֹם עָצוּב כָּזֶה בּוֹ אָנוּ יוֹשְׁבִים בְּתַעֲנִית הַלֵּב שָׁבוּר וּתְקוּעָה בּוֹ חֶרֶב וְגַם חֲנִית הַכְּאֵב הַגָּדוֹל לֹא נִפְסַק הֶאֱרִיךְ לְמַעֲנִית הַמָּצוֹר עַל

לִינַת צֶדֶק   יְרוּשָׁלַיִם עִיר נֶאֱמָנָה אֲהַבְתִּיךְ בְּכָל לִבִּי כִּי יוֹפְיֵךְ פְּנִימִי נוֹגֵעַ לְנַפְשִׁי וּבַעֲבוּרֵךְ אַפִּיל תְּחִנָּה כִּי הַתַּרְדֶּמֶת שֶׁעָלַיִךְ תִּתְבַּטֵּל וּבֶהָמוֹן חוֹגֵג נָבוֹא אֶל

בין להבות מחנה הריכוז… (סיפור) בירושלים של אותם ימים, כשלא היה מה לאכול בבית, לא אתמול ולא היום ולא מחר, הופתעו באי השטיבלאך לקרוא מודעה

מַבָּט מְחֻדָּשׁ עַל סֵדֶר אֲמִירַת הַקִּינוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, עַם יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ, כַּאֲבֵלִים וַחֲפוּיֵי רֹאשׁ, בְּיָדָם סִפְרוֹן הַקִּינוֹת הַמְסוֹרָתִי, כָּל עֵדָה אוֹחֶזֶת בְּשֶׁלָּהּ,

מַחֲשָׁבוֹת לְרֶגֶל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים שְׁלֹשֶׁת שָׁבוּעוֹת הָאֵבֶל שֶׁלָּנוּ מְעוֹרְרִים בָּנוּ מַחֲשָׁבוֹת מְחֻדָּשׁוֹת אוֹדוֹת מַעֲמָדֵנוּ כִּיהוּדִים הָאֱמוּנִים עָלַי תּוֹרָה. הַכְּלָלִים הַבְּרוּרִים כֵּיצַד לְנַהֵל אֶת הַיָּמִים

לִמּוּד מְחֻדָּשׁ בְּמַהוּתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז כָּל מַה שֶּׁעָבַר וְעוֹבֵר עַל הָעָם הַיְּהוּדִי הוּא אֵרוּעַ מְכוֹנֵן, לְשָׁעָה וּלְדוֹרוֹת. לֹא קַיָּם פָּרִיט, קָטָן כְּכָל