{לילה}

הַמִּבְחָן הַגָּדוֹל שֶׁל אֱמוּנָה א' חשון תשפ"ד   אֱמוּנָה בִּשְׁעַת מַשְׁבֵּר מְגַלָּה, כִּי אֵין הָאֱמוּנָה דָּבָר שֶׁהוּא מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, אֵיזוֹ רְטִיָּה טוֹבָה לְלֵב פָּצוּעַ,

הִתְבַּהֲרוּת ו' תמוז תשפ"ב   יוֹם אֶחָד הִתְבַּהֲרוּ הַשָּׁמַיִם וְהֵחֵלּוּ הַזִּכְרוֹנוֹת לוֹעֲגִים לִי זָכָרְתִּי הִתְבַּהֲרוּיוֹת וְקָצֵהֶן שֶׁל מִנְּהָרוֹת הֵבַנְתִּי שֶׁלְּכָל לַיְלָה יֵשׁ בֹּקֶר שֶׁאַחֲרָיו כְּשֶׁהָיִיתִי

הבכי העמוק של השכינה תשעה באב תש"פ   בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ, אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ, כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ

לא לתת לחושך משמעות מוגזמת ו' אב תש"פ   דרכו של האור לשקוע מתי שהוא, ואז מגיע החושך, בלילות יש ציפיה לאיזה געגוע מאיר, אבל