{מבוי}

תפקידו הרועש של הלחי עירובין דף ט' ד' אלול תש"פ   נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים אֵינוֹ נִידּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי  אנו כבר מכירים את הלחי בתור

תפקידנו בכינון ה'פתח הגדול' עירובין דף י' ד' אלול תש"פ   חֲזָקָה אֵין אָדָם מַנִּיחַ פֶּתַח גָּדוֹל וְנִכְנָס בְּפֶתַח קָטָן. חז"ל הכירו בנפש האדם, ההלכה

יציבות שלא עפה ברוח עירובין דף ח'   הָהוּא מָבוֹי עָקוֹם דַּהֲוָה בְּסוּרָא, כְּרוּךְ בּוּדְיָא אוֹתִיבוּ בֵּיהּ בְּעַקְמוּמִיתֵיהּ אָמַר רַב חִסְדָּא הָא לָא כְּרַב וְלָא

החצר המוגנת – זכרון לגדר היפה שהיתה עירובין דף ז'   מָבוֹי שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ חָצֵר מוּתֶּרֶת וּמָבוֹי אָסוּר. התכונה של המבוי,

סימן ההיכר המבדיל – אמור להיות משמעותי! עירובין דף ה' כ"ד אב תש"פ   אותו לחי היכן מעמידו? אי דמוקי ליה בהדיה אוספי הוא דקא

חכמים מאפשרים ליהודי לקיים דברי תורה עירובין דף ב' כ"א אב תש"פ   המבוי אינו רשות הרבים, ומן התורה לא היה אסור להוציא ממנו לרשות