{מלוכה}

נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה' מוצאי שמחת תורה תשפ"ד לאור המאורעות הקשים רח"ל מעתה דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר: מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ

וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּתֶר מְלוּכָה י"ג אלול תשפ"ב   להמליך את הקדוש ברוך הוא! זה הנושא הבוער על סדר היום. בראש השנה, כידוע, עבודתנו היא בבנין

בעזרת השם יתברך, יום רביעי של סליחות, כ"ז אלול תש"פ, פה אומין יצ"ו. לכבוד אהובי אחי היקר והנעלה, אשר נפשו משתוקקת לעבודת השם יתברך על

אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם י"ד אלול תש"פ   ביום ראש השנה, אנו נדרשים לבוא אל הכתרת מלכנו, יתברך שמו, הדבר המפעים הזה, שבורא

התחדשות של ראש השנה   רֹאשׁ הַשָּׁנָה. זְמַן שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹאֵף לְהִתְהַוּוּת מֵחָדָשׁ, הַכֹּל עוֹמֵד לְבִקּוֹרֶת מְחֻדֶּשֶׁת, הַבְּרוּאִים כֻּלָּם מְנֹעָרִים וְנִבְדָּקִים מֵחָדָשׁ. חַי