{מרידה}

'פֵייבוּשׁ אִישׁ קַל' וּמְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ!"​ מַעֲשֶׂה נוֹרָא בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ 'תּוֹלְדוֹת־יַעֲקֹב־יוֹסֵף' (פָּרָשַׁת בֹּא, דף מג ע"ב): מָשָׁל אֶחָד שָׁמַעְתִּי, שֶׁאָמְרָה אִשָּׁה אַחַת[1] מִקְהִלָּה־קְדוֹשָׁה מֶעזְבִּיז, בְּלָשׁוֹן רוּסְיָא: "יָפֶה

להיות הלב שלם עם השם יתברך דברי נשמה סוערים באישון לילה י"ג תשרי תשפ"א   עיקר הענין שאדם צריך להסכים לאלוקים, כי לא יעשה האלוקים

גם אחרי הנשיכות יש תיקון לשחרור מוחלט ערב שבת פרשת חוקת תש"פ   וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה

למרוד כן, אך בה' לא…. מוצאי שבת פרשת שלח, תש"פ   מרעיש הענין הזה, איך שאי ההסתמכות על ה' היא מרידה בו, המלים המהדהדות הללו,