{שמירת העינים}

מכתב שבעים ואחד בעזרת השם יתברך, יום שישי, ערב חג הסוכות תשפ"א.   לכבוד אהובי ורעי היקר והמרומם, החפץ בתמימות ולצדק את עצמו לפני בוראו,

נוֹרָא תְהִלּוֹת! מֶלֶךְ נוֹרָא! אַדִּיר וְחָזָק! רַחֵם נָא עַל נֶפֶשׁ בְּזוּיָה שֶׁכְּמוֹתִי, וְתִטַּע בִּי יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא, שֶׁתִּהְיֶה לִי יִרְאָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מִמְּךָ תִּתְבָּרַךְ

התרפקות על אהבת ואמונת השם   בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שָׁבוּעַ לְסֵדֶר וַיְחִי תשנ"ו. הַחַיִּים הַטּוֹבִים, הָרוּחָנִיִּים וְהָאֲמִתִּיִּים, יֻמְשְׁכוּ וִיחֹפְפוּ אֶל יְדִיד נַפְשִׁי הָאַבְרֵךְ הַיָּקָר וְהַנִּכְבָּד

משרתי השכל הנאמנים….   עֵינַיִם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאֹד, וְהֵם רוֹאִים תָּמִיד דְּבָרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, וְאִם הָיָה הָאָדָם זוֹכֶה לְעֵינַיִם כְּשֵׁרִים, הָיָה יוֹדֵעַ דְּבָרִים גְּדוֹלִים רַק מִמַּה שֶּׁעֵיניו רוֹאוֹת (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רנד). כְּשֶׁאָנוּ נִתְקָלִים בְּעִוֵּר אָנוּ מִיָּד מְשַׁפְשְׁפִים עֵינַיִם… מַרְגִּישִׁים בָּרֵי מַזָּל, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֵינַיִם בִּכְלָל.

מי לוקח אחריות?   "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (בַּמִּדְבָּר טו, לט) – הוּא לָאו מִן הַתּוֹרָה, שֶׁגַּם הַלֵּב וְגַם הָעַיִן, לֹא כָּל כָּךְ

שִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה נִמְצָאִים אֶצְלְךָ בִּפְנִים   פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, מִתְקַשֶּׁרֶת עִם אוֹר. שִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה הַמְּאִירִים אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה (בַּמִּדְבָּר ח, ב), מְאִירִים אֶת