{תשעה באב}

תִּקְוַת דּוֹדִי תשעה באב תשפ"ג   אֱלוֹהַי, אֲהוּבִי, בּוֹרְאִי, מַחֲמַדִּי יָדַעְתִּי בְּכִיָּתְךָ, אֱיָלוּתִי מֵעוֹדִי אַתָּה רָאִיתָ אֶת רוֹדְפִי וְרוֹדִּי בְּסֵבֶל דּוֹרוֹת, אַתָּה מְעוֹדְדִּי עִמָּנוּ שֻׁלַחְתָּ

קָרָא עָלַי מוֹעֵד דרשת תשעה באב תשפ"ג   ענין תשעה באב הוא כיסופים לבית המקדש חדש, הבכיה על חורבן בית המקדש אינה בכיה על בית

בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים דרשת תשעה־באב תשפ"ב   תקציר הסיפור: בית המקדש השני עמד על תילו ארבע מאות ועשרים שנה. בית זה נבנה שבעים שנה לאחר

אָבְדַּן הַתְּמִימוּת תשעה באב תשפ"א   כל אחד ואחת מאתנו, בשבתנו על ריצפת תשעה באב, אנו חשים את האבדן הפרטי שלנו, את הצללים הכהים המסתירים

תִּקְוַת אֱמוּנָתֵנוּ לַגְּאֻלָּה דרשת תשעה־באב תשפ"א   אהובי ורבותי, אחים יקרים, אנו יושבים בכל שנה ושנה, בליל תשעה באב על הארץ, חלוצי מנעלים ונפשות מתענות,

בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים תשעה באב תשפ"א   בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים מְקוֹם סוֹד הַסּוֹדוֹת אוֹיְבִים, אָצִים, דָּשִׁים וְקוֹל אֲנָחוֹת מַחְרִידוֹת וְשֶׁקֶט זוֹעֵק בְּכָל יוֹם מְפַלֵחַ וּבוֹקֵעַ

דרכים ושערים בעבודת ה', צדיקים עם נשמות ישראל, ומרירות השכינה תשעה באב תש"פ   דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד, כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים,

מכתב שלושים ותשעה בעזרת השם יתברך, יום רביעי לסדר ואתחנן, ח' אב, תש"פ.   לכבוד ידידי היקר והנעלה נר להצדיק הנחל נובע מקור חכמה, ר'

בכיה בעיר השם קינה שנכתבה ביום תשעה באב תשע"ב   בְּכִיָּה בְּעִיר ה' אֲשֶׁר שְׁכִינָה מִשָּׁם גָּלְתָה עִיר הַמִּקְדָּשׁ לְלֹא הֵיכַל וּדְבִיר כָּךְ לָקְתָה הֲזֹאת

מַבָּט מְחֻדָּשׁ עַל סֵדֶר אֲמִירַת הַקִּינוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, עַם יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ, כַּאֲבֵלִים וַחֲפוּיֵי רֹאשׁ, בְּיָדָם סִפְרוֹן הַקִּינוֹת הַמְסוֹרָתִי, כָּל עֵדָה אוֹחֶזֶת בְּשֶׁלָּהּ,

הִרְהוּרִים שֶׁל לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב. לַיְלָה שֶׁל בֶּכִי, לַיְלָה לֵילָתִי לְגַמְרֵי, לַיְלָה שֶׁל חֹשֶׁךְ, שֶׁגַּם הַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו הוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ, אֲהָהּ, עוֹד

מַחֲשָׁבוֹת לְרֶגֶל יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים שְׁלֹשֶׁת שָׁבוּעוֹת הָאֵבֶל שֶׁלָּנוּ מְעוֹרְרִים בָּנוּ מַחֲשָׁבוֹת מְחֻדָּשׁוֹת אוֹדוֹת מַעֲמָדֵנוּ כִּיהוּדִים הָאֱמוּנִים עָלַי תּוֹרָה. הַכְּלָלִים הַבְּרוּרִים כֵּיצַד לְנַהֵל אֶת הַיָּמִים