{דבקות}

יט. כִּי אָדָם שֶׁחַי חַיִּים שֶׁל גַּשְׁמִיּוּת וְחָמְרִיּוּת, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲצֹר אֶת עַצְמוֹ מִלַּחְטֹא, בְּבוֹא אֵלָיו פִּתּוּי גָּדוֹל וְעָצוּם, אֲזַי כֹּחוֹתָיו הַגַּשְׁמִיִּים מִתְגַּבְּרִים עָלָיו וְנוֹפֵל

יא. וְכֵיוָן שֶׁהֻבְרַר לָנוּ שֶׁעִקַּר הַדְּבֵקוּת הוּא הָאֱמוּנָה, וְהָאֱמוּנָה הִיא הַדְּבֵקוּת, עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁנִּתְּנָה לְאָדָם אֶפְשָׁרוּת, יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, אַף הָאָדָם הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר, לִהְיוֹת דָּבוּק

א. פֶּתַח דְּבָרֵנוּ יָאִיר בְּאוֹר יְקָרוֹת, בְּדִבְרֵי מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, שֶׁדִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ (סֵפֶר הַקָּדוֹשׁ 'תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף'; פָּרָשַׁת תָּבֹא): 'הָאֱמוּנָה הִיא דְּבֵקוּת

הקדמה יסוד היסודות היא הדבקות בו יתברך   יָרֵאתִי בִּפְצוֹתִי שִׂיחַ לְהַשְׁחִיל, בִּינָה חָסַרְתִּי וְאֵיךְ אַתְחִיל, לְפָרֵשׁ שִׂיחִי כַּאֲשֶׁר הַלֵּב יָחִיל, יִסְתָּעֵר בְּקִרְבּוֹ וְגַחֶלֶת עוֹמֶמֶת

סִימָן ד'   כְּלָל גָּדוֹל, גֹּל אֶל ה' מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ (משלי טז, ג), שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ יַחְשֹׁב שֶׁהוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְיִרְאֶה שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵה'

געגועים   אָבִי! נַחְמֵנִי בְּצַעֲרִי וְגַעְגּוּעַי רְצוֹנִי לְהַכְּלָל בְּךָ וּלְרַצוֹתְךָ לַחֲשֹׁב מִמְּךָ תָּמִיד וּלְאַהֲבְךָ תְּהוֹם פְּעוּרָה לִי וְלִמְנִיעַי רְצוֹנִי לְהֵאָחֵז בְּךָ וּבִדְבֵקוּתְךָ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת אֱמוּנָתְךָ

דיבורים של אמונה ליום המיוחס יוֹם רְבִיעִי לְסֵדֶר בַּמִּדְבָּר, ב' סִיוָן תשע"ח   הַיּוֹם הַזֶּה, ב' בְּסִיוָן, נִקְרָא וּמְכֻנֶּה בְּשֵׁם יוֹם הַמְּיֻחָס, כִּי בּוֹ קִבַּלְנוּ

אֶתְלוֹנְנָה שיר לחג הסוכות   בְּצֵל צַחְצָחוֹת שֶׁל אֱמוּנָה בְּהִירָה אֶסְתַּתֵּר וְאֶתְחַבֵּא מֵעוֹלָם הַגְּעָרָה מִמֶשֶׁק כַּנְפֵי הָרוּחַ מִתּוֹך הַסְּעָרָה אֶבְרַח אֶל הָעִטּוּף שֶׁל אֵ'ל הַטָּהֳרָה

כָּל מִצְווֹתֶיךָ – אֱמוּנָה! עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְסֵדֶר בְּחֻקֹּתַי, כ"ו בְּאִיָּר תשע"ח   דִּבּוּרֵי הָאֱמוּנָה שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְדַבֵּר, וְהֵם מְאִירִים עָלֵינוּ אוֹר גָּדוֹל בְּכָל תְּחוּמֵי

סִימָן ג וְכֵן הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁהַכֹּל הוּא צֹרֶךְ גָּבוֹהַּ, מִפְּנֵי שֶׁה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁיַּעַבְדוּ אוֹתוֹ בְּכָל הָאוֹפַנִּים. וְהַכַּוָּנָה כִּי לִפְעָמִים

  מכתב שביעי                                      יוֹם חֲמִישִׁי לְסֵדֶר שֹׁלֵחַ,

שלשת הדרגות: כהונה לויה והתקרבות.   בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו (במדבר טז, ה). ברש"י, את אשר לו – לעבודת

להתחבר אל השורש שלנו מוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְסֵדֶר בְּהַר,  כ' בְּאִיָּר תשע"ח   הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא פִּסְגַּת הַהַצְלָחָה שֶׁל אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, הִיא

משרתי השכל הנאמנים….   עֵינַיִם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאֹד, וְהֵם רוֹאִים תָּמִיד דְּבָרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, וְאִם הָיָה הָאָדָם זוֹכֶה לְעֵינַיִם כְּשֵׁרִים, הָיָה יוֹדֵעַ דְּבָרִים גְּדוֹלִים רַק מִמַּה שֶּׁעֵיניו רוֹאוֹת (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן רנד). כְּשֶׁאָנוּ נִתְקָלִים בְּעִוֵּר אָנוּ מִיָּד מְשַׁפְשְׁפִים עֵינַיִם… מַרְגִּישִׁים בָּרֵי מַזָּל, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֵינַיִם בִּכְלָל.

הַמָּקוֹם שֶׁל הַלֵּב   אוֹמֵר רַבֵּנוּ נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זי"ע: כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּי הָאֱלֹקוּת

התעוררות לקראת ליל הסדר   הנה בראש כל מועדות נשאת פסח, הימים המבורכים והקדושים, שיש בהם את עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, וכמאמר המאור עינים,

מי לוקח אחריות?   "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (בַּמִּדְבָּר טו, לט) – הוּא לָאו מִן הַתּוֹרָה, שֶׁגַּם הַלֵּב וְגַם הָעַיִן, לֹא כָּל כָּךְ

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ… וּמַה קָּרָה אַחַר כָּךְ?   אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים אֲנָשִׁים קְטַנִּים, כֻּלָּם עַל הַכַּוֶּנֶת שֶׁל יֵצֶר הַפְּנִיּוֹת, אֵין מִי שֶׁנִּצַּל מֵהָרֶשֶׁת הַפְּרוּסָה לְרֶגֶל