{לב}

כְּאִמָּא הָרוֹבֶצֶת עַל בָּנֶיהָ י"ד בְּתִשְׁרֵי תשפ"ד   בְּעֶרֶב חַג הַסֻּכּוֹת מִתְעוֹרֶרֶת אֱמוּנָה גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם, מִלְּיוֹנִים מִבְּנֵי אֵל חַי, מִתְרוֹצְצִים וְטוֹרְחִים כָּעֵת עַל קִיּוּם רְצוֹנוֹ

קוֹל שׁוֹפָר מַחֲרִיד א' דראש השנה תשפ"ג   קוֹל שׁוֹפָר מַחֲרִיד מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד הֵד הַנִּשְׁמָע תָּמִיד כִּייַסֵּר רַב תַּלְמִיד הַלְוַאי יִבָּקַע הַלֵּב שַׁאֲנָן וְגַם

ח. יש עובדים את ה' מפחד, יש מיראת הרוממות, ויש מאהבה, ויש שעובדים אותו עם הלב, והלב כמו הלב, פעם הוא ירא ופעם הוא אוהב,

ו. הושענא רבה, היא ההתפרצות של הנפש היהודית, שכבר נמאס לה והיא צועקת במר נפשה, בהושענא רבה אנו מתעסקים עם הערבה – עם המקום הנמוך

עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים תשעה באב תשפ"א   עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים וְהַמֶּלֶךְ פָּשׁוּט יָבוֹא אֵלֵינוּ אֶל הַבִּקְתָּה וְאָנוּ מְקוּעֲקָעֵי תְּלָאוֹת בּוֹגְרֵי אֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת מַסְנִּיפֵי סְפֵקוֹת וּמְעַשְּׁנֵי

אַיֵּה אֲנִי בְּעוֹלָמִי? ט"ז טבת תשפ"א   אַיֵּה אֲנִי בְּעוֹלָמִי? תּוֹהֶה וְתוֹעֶה בּוֹדֵד וְטוֹעֶה מִי יָבִין עֹמֶק דַּרְכִּי וּמַסְלוּלֶיהָ הַנִּפְתָּלִים בְּלֵילוֹת שֶׁל אוֹר כְּשֶׁהַכֹּל חָשׁוּךְ

אור שבא רק אחרי חושך י"ט כסליו תשפ"א   ברגעי החדלון האיומים, בתהום הפעורה תחת, בסנה אשר אוכל מאש אוכלה, בבוץ סמיך ועב, תחת מטר

בעזרת השם יתברך, יום שלישי לסדר לך לך, ט' בחשון תשפ"א, פה אומין יצ"ו.   לכבוד אהובי אחי היקר ר' …. שיחי'.   הנה שמחתי

אוֹרוֹת כֵּהִים ליל כ"ה חשון תשפ"א   אוֹרוֹת כֵּהִים גַּם מְאִירִים כְּשֶׁחָשׁוּךְ גַּם זֶה מַשֶּׁהוּ כַּמָּה קַל לְהַחֲשִׁיךְ לֵב לֵב שֶׁמִּתְפַּתֶּה לְכָל אוֹר וְהוּא עַצְמוֹ

יום השאגות היהודי הושענא רבה תשפ"א   הושענא רבה הוא יום גילוי הנקודה היהודית הפנימית, הזועקת ממעמקי ההסתרה, זאת שלא מוכנה לקבל איזה ריחוק ופירוד

מכתב שבעים ואחד בעזרת השם יתברך, יום שישי, ערב חג הסוכות תשפ"א.   לכבוד אהובי ורעי היקר והמרומם, החפץ בתמימות ולצדק את עצמו לפני בוראו,

יוצר אור ובורא חושך מוצאי שבת ראה, ליל כ"ו אב, תש"פ   אור נקי הוא אור שמאיר את העולם, לא שמחשיך אותו. כשאנו מדברים בקיצוניות

לא למכור פיסות חיים בזול כ"ג אב תש"פ   לפעמים כשאנו נטולי חיוניות, אנו מדמים לראות במצב שלנו מין מוות מתמשך, בלי סיבה להמשיך לחיות,

על יצועי ז' תמוז תש"פ   בְּהַעֲלוֹתִי עַל יְצוּעִי זְכַרְתִּיךָ אָבִי הָרַחֲמָן מֶלֶךְ הָעוֹלָם בְּהָקִיצִי מִיָּד יְדַעְתִּיךָ אֱלוֹקַי אֵל מִסְתַּתֵּר וְנֶעֱלָם בַּהֲגִיגִי תָּמִיד הִכַּרְתִּיךָ אֲסַפְּרָה

עָגְמַת נֶפֶשׁ   נַפְשִׁי הָעֲגוּמָה מַה לָּךְ לְהִתְבּוֹסֵס? בְּרֶגַע קָטָן יַאַסְפֵךְ כַּנֵּס לְהִתְנוֹסֵס שִׁבְרוֹנֵךְ סַכָּנָה לַלֵּב אֲשֶׁר יִתְמוֹסֵס וְסַעֲרֵךְ הַנּוֹרָא הַקּוֹצֵף וְגַם תּוֹסֵס אוֹי נֶפֶשׁ,

אלוקים לא מפסיק לעשות אותנו ישרים… כ"ו סיון תש"פ   האם באמת יתכן דבר כזה, שאחד מאתנו, שוכני בתי חומר, מהמקום הנמוך שלנו בחיים, נזכה