{סיפור – שַׂק שֶׁל יַהֲלוֹמִים בִּמְקוֹם כָּרִית וּשְׂמִיכָה}

כוחה של אמונת חכמים

רַבֵּנוּ אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים הַ'בַּעַל־שֵׁם־טוֹב' הַקָּדוֹשׁ זי"ע הִגִּיעַ בְּאַחַת מִנְּסִיעוֹתָיו לִכְפַר אֶחָד, וּפָנָה לְאַחַת מֵהַבִּקְתוֹת שֶׁל הַכְּפָר, שֶׁהָיָה בַּיִת מָט לִפּוֹל, וּבוֹ שָׁכַב עָנִי מָרוּד, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מְאוּם, רַק מִטָּה, כָּר קָרוּעַ וּבָלוּי, וְכִסּוּי מְלֻכְלָךְ וְקָרוּעַ, עָנָה וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ: מַה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶתֵּן לְךָ? וְהֵחֵל הֶעָנִי לִבְכּוֹת – "רְאוּ בְּאֵיזֶה מַצָּב אֲנִי נִמְצָא, אִשְׁתִּי וְהַיְלָדִים כְּבָר אֵינָם גָּרִים כָּאן, כִּי אָנוּ חוֹשְׁשִׁים שֶׁבְּכָל רֶגַע תִּקְרוֹס הַתִּקְרָה שֶׁל הַבִּקְתָּה. אֲנִי נוֹתַרְתִּי כָּאן כְּדֵי לִשְׁמֹר לְכָל הַפָּחוֹת שֶׁיִּהְיֶה גַּג לְרֹאשִׁי". הֵגִיב הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב: "תֶּן מַשֶּׁהוּ עַל פִּדְיוֹן"… הֶעָנִי פָּרַץ שׁוּב בִּבְכִי, וְאָמַר: "רַבִּי! אֵין לִי כְּלוּם, מַמָּשׁ"… קָרָה לְעֶבְרוֹ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב: "הִנֵּה יֵשׁ לְךָ כָּר וּשְׂמִיכָה". הֶעָנִי הִשְׁתּוֹמֵם וְשָׁאַל: "רַבִּי, מַה זֶּה כְּבָר שָׁוֶה?!" אֲבָל הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב אָמַר: "כֵּן, כֵּן, תֶּן אֶת זֶה לְפִדְיוֹן נֶפֶשׁ". הֶעָנִי הִסְכִּים כַּמּוּבָן. וְנָסַע הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב הַקָּדוֹשׁ לְבֵיתוֹ, וְהֶעָנִי נִשְׁאַר שָׁם בְּאוּמְלָלוּתוֹ מֻטָּל עַל מִטַּת הַיֵּאוּשׁ שֶׁלּוֹ, לְלֹא כָּר וּשְׂמִיכָה. הַקֹּר חָדַר עַד לְשַׁד עַצְמוֹתָיו, וּבָכָה הֶעָנִי מְאֹד: עַד עַכְשָׁו הָיָה לִי לְפָחוֹת כָּר וּשְׂמִיכָה, וְעַכְשָׁו – גַּם אֶת זֶה אֵין לִי! כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ לְבֵיתוֹ, אָמַר לָרַבָּנִית הַצַּדֶּקֶת – "רְאִי מַה הֵבֵאתִי לָךְ", וְהִיא הִשְׁתּוֹמְמָה בַּחֲרָדָה. "אֵיךְ לוֹקְחִים מֵהֶעָנִי אֶת הַמְעַט שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ?!"… חָלְפָה תְּקוּפָה, הָרַבָּנִית כְּבָר שָׁכְחָה מֵהַדְּבָרִים, וְהִנֵּה נֶעֱצֶרֶת לְיַד בֵּיתָם הַקָּדוֹשׁ כִּרְכָּרָה רְתוּמָה לְאַרְבָּעָה סוּסִים, וְיָרַד מִמֶּנָּה יְהוּדִי עָשִׁיר שֶׁחֲזוּתוֹ מוּכַחַת עָלָיו כִּי הוּא כָּבֵד בִּנְכָסִים רַבִּים וְכוּ', נִכְנַס אֶל הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב וְאָמַר: "רַבִּי! הֵבֵאתִי לָכֶם כְּלִי מָלֵא זְהוּבִים". אָמַר הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב: "הַמְתֵּן רֶגַע", וְשָׁלַח שָׁלִיחַ לִקְרֹא לָרַבָּנִית שֶׁתִּכָּנֵס אַף הִיא. הִיא נִכְנְסָה בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, מַדּוּעַ עָלֶיהָ לִהְיוֹת נוֹכַחַת בַּפְּגִישָׁה, אַךְ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב תֵּכֶף שֶׁהִבִּיט עַל הֶעָשִׁיר, זִהָה בְּעֵינָיו הַחוֹדְרוֹת אֶת הֶעָנִי הַנַּ"ל. וּפָנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "מֵאַיִן לְךָ דְּלִי מָלֵא זְהוּבִים?" עָנָה וְאָמַר: "רַבִּי! זֶה רַק מַעֲשֵׁר שֶּׁהֵבֵאתִי לָכֶם". "וּמִי אַתָּה"? שָׁאַל הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב. עָנָה הֶעָשִׁיר: "הַזּוֹכְרִים אַתֶּם? הֱיִיתֶם בַּבִּקְתָה שֶׁלִּי, וּלְקַחְתֶּם מִמֶּנִּי אֶת הַכַּר וְהַשְּׂמִיכָה הַבְּלוּיִים. תֵּכֶף כְּשֶׁהֲלַכְתֶּם הַחִילוֹתֶם לִבְכּוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־הוּא: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לֹא נוֹתַר לִי – לֹא שְׂמִיכָה וְלֹא כַּר, וְהַקֹּר חוֹדֵר לִלְשַׁד עַצְמוֹתָי, אֲבָל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֲנִי מַאֲמִין בַּצַּדִּיק שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה, וְכָל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה זֶהוּ בְּחֶשְׁבּוֹן צֶדֶק, וּבְוַדַּאי יֵשׁ לוֹ כַּוָּנָה נִסְתֶּרֶת בְּכָל מַעֲשָׂיו, אוֹי! רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! פְּקַח אֶת עֵינַי שֶׁאֵדַע וְאָבִין וְאֶרְאֶה מַה הָיְתָה כַּוָּנַת הַצַּדִּיק"… וְתֵכֶף כְּשֶׁאֲנִי בּוֹכֶה וְרוֹעֵד מִקּוֹר נָקַשׁ עַל דַּלְתֵי הַשָּׁכֵן הַגּוֹי, שֶׁלֹּא הָיָה שָׁפוּי בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהִתְגּוֹרֵר בִּסְמִיכוּת אֵלַי, וְשָׁאַלְתִּי: "מִי שָׁם?" וְעָנָה: "זֶה אֲנִי, אִיבַן!" וּפָתַחְתִּי לוֹ אֶת הַדֶּלֶת. וְהֵבִיא שַׂק מָלֵא בָּאֲבָנִים, וְצָעַק אֵלַי בִּקְלָלוֹת: "קַח אֶת הַשַּׂק הַזֶּה שֶׁל פּוֹלִים שֶׁקָּנִיתִי בַּשּׁוּק, אֲנִי מְבַשְׁלוֹ וּמְבַשְׁלוֹ וְאֵינֶנּוּ מִתְבַּשֵּׁל", וּבָרַח מִבֵּיתִי. פָּתַחְתִּי אֶת הַשַּׂק, וְנוֹכַחְתִּי לִרְאוֹת שֶׁאֵלּוּ פְּנִינִים יְקָרוֹת וְלֹא פּוֹלִים, וְהָלַכְתִּי וְקָנִיתִי שַׂק אַחֵר שֶׁל פּוֹלִים וְהֶעֱנַקְתִּי אוֹתוֹ לַגּוֹי, וַאֲנִי הָפַכְתִּי לֶעָשִׁיר גָּדוֹל מְאֹד. וְעַכְשָׁו בָּאתִי לַצַּדִּיק לְהָבִיא לוֹ מַעַשְׂרוֹת.

הָרַבָּנִית הִתְרַגְּשָׁה לְהָבִין שֶׁלְּעוֹלָם קָשֶׁה לָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו נִפְלָאִים הֵמָּה. וְלוֹמְדִים מִכָּאן – כֹּחָהּ שֶׁל אֱמוּנַת חֲכָמִים! כִּי הֲרֵי הַיְּהוּדִי הַזֶּה הָיָה יָכוֹל לְהִתְעַקֵּשׁ וְלֹא לָתֵת אֶת הַכַּר וְהַשְּׂמִיכָה הַבּוֹדְדִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ וְכוּ', אֶלָּא שֶׁהָיְתָה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּצַּדִּיק, שֶׁאִם הוּא לוֹקֵחַ זֹאת מִמֶּנּוּ, סִימָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּכָךְ עִנְיָן.

(עַל פִּי 'אֲשֶׁר בַּנַּחַל', חֵלֶק נג עַמּוּד קסו)