{עונש ולא נקמה}

סיכום תורת העונש

כל מי שנמצא אי שם במעגל השפעה כלשהו, יודע שלעיתים, למרבה הצער, עלינו להשתמש בכלי הענישה למען מטרתנו בהשפעה, העונש, יכול להבהיר את ההפסד שבאי הליכה בתלם, והצער יכול לגרום התניה – בשביל הפעם הבאה.

החכם מכל האדם אמר: חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר, מוסר, מסתבר, הוא רב-אנפין. לפעמים הוא מוסר מסר כלשהו בשמאל דוחה, ולפעמים בימין מקרבת, אבל הצד השוה שבשניהם הוא, שעיקרו ומטרתו – להעביר מסר, להנחיל למידה כלשהי ולהשיג איזו מטרה.

איזו מטרה אנו מבקשים להשיג באמצעות העונש? תלוי את מי שואלים, ניתן לחלק את התשובות לשלשה אבות: א. אני כאן הבעל הבית, ובאמצעות הכח שברשותי אבהיר לך זאת היטב. ב. אני נאלץ לצערך קצת, כדי לעורר את תשומת לבך על הרע שעשית. ג. אני רוצה להעביר לך תורה מסוימת באמצעות כלי חינוכי זה.

מבלי לנקוט עדיין שום עמדה, איזה מהאבות הוא הנכון. ברור לנו, שכל מסר יועבר בצורה היעילה שלו, ובתכלית השלמות. המתכווין להוכיח כח, יעביר את המסר כי החזק הוא השולט בחיים, ותו לא. השני יעביר ההבנה כי צריך לצער את מי שציער אותך. והשלישי יקלוט את התורה שרצו להעביר לו.

ואם תאמרו, כיצד ייתכן, שהילד, החניך וכו' יפתח חיישנים לדעת מה היא "הכונה" בענישה, הלוא מדובר באותו עונש עם שלוש מטרות, וכי לא אחת היא לי אם המטרה כזאת או אחרת? הלא העונש הוא אותו עונש! התשובה היא 'לא' גמור. המענישים למען מטרה מסוימת מבצעים מהלכים אנטי חינוכיים הצפים על פני השטח…

אנחנו צריכים להבין, כי המעניש חייב להיות מונע ממקום של הבנה ולא ממקום של נקמה, כי נקמה היא זמנית, היום אתה החזק, מחר הוא יהיה החזק, ולא חינכת אותו כלום, רק נטעת בו מידה מגונה של נקמנות והתחשבנות, למרות, שברור גם לו שהוא עשה מעשה רע, אך המעשה הרע יישכח, המסר שיהדהד לימי חייו הוא – קח את השליטה בידים, ונצל אותה כראוי.

ננסה למצות בקצירת האומר, כמה מהלא תעשה הקשורים לעונש, ומהם נלמד בכל פעם לגופו של ענין, לעצור מעט ולהתבונן, המעניש אני או נוקם אני? כי גם כדי להעניש צריך המון ידע בחינוך, ולא… העונש הוא חוזר לפתחו של המעניש, מה שלא היה רוצה שיקרה.

• אין להעניש שלא ממין העבירה, כלומר, אם היה מחדל מסוים באיזה תחום, נסה להעניש באותו תחום, כדי שיובן, שגם אם אתה יכול (להחרים לו את השעון למשל או לאסור עליו להכנס לשיעור שהוא חפץ בו) אתה לא עושה משהו נגדו, משום שהעונש הוא לא נגדו, הוא בשבילו.
• העונש צריך לבוא בפרופורציה, אין להעניש עונש חמור מאד (גם אם הוא נתפש ככזה רק בעיני הנענש) על עבירה קלה, גם אם התזמון מחייב זאת, וגם למען ישמעו וייראו – אסור להחמיר יותר מחומרת העבירה, כי ייתכן, והנענש יחזור על העבירה, כי יבין שלא העבירה גרמה לעונש, כי אם איזו שנאה או משהו וכו', ואם כן למה עליו להמנע מהעבירה?
• לפני שנותנים עונש, צריך לשוחח עם הנענש, להבהיר לו את חומרת המעשה, ואת הסיבה הברורה שהוא נענש עליה… לנסות לבדוק האם הוא הבין שנהג לא נכון, האם הוא מבין שעליו להיענש, וכן כדאי לשאול, לדעתו, מה העונש הראוי לו, תתפלאו לגלות, שהוא יחמיר יותר מכם בעונשו, כאשר יבין שעליו להיענש.
• אם קבוצה חטאה, אין להעניש את כולם באותו עונש, משום שכנראה, בכל קבוצה יש את המנהיגים, הנגררים והלא מודעים, לכל אחד עונש אחר, לפי ה'מאמץ' בחטא. וכך גם לא יוצרים קואליציה נגד המחנך, שבמעגלה מתחזקים בחטא ולא בתיקון.
• אזהרה לפני עונש, אם זה אפשרי – כדאי שידע החוטא 'לפני' העבירה, מה יהיה עונשו, בכך, כאשר בוחר מרצונו להכנס לקורת-הגג של העונש, לא ילין על אף אחד, "ייענש בחומרה" הוא יותר מדי כוללני ומתחבא. כי תמיד יחשוב שהעונש יסלח לו וכו', לא כן כאשר בעונש 'רשום לצד החוק'.
• אין לבצע עונש מתוך הנאה! אם אתה חש איזה עונג של עשיית-צדק בשעת העבירה, תדע שיש כאן מעשה פסול, שמקרין רוע ושחיתות, ובכך אתה מעניש את עצמך, אי לכך, אין מענישים למען תיקון החוק שלא נאכף דיו, כי בכך מעבירים מסר: אתה נענש ככלי לשיפור תדמיתי וחוקיי.

הרשימה זאת היא חלקית בלבד, ועוד חזון למועד להמשיך בנושא חשוב זה.