(א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד – וְנִרְאֶה לוֹמַר, שֶׁעִנְיָן אֵיכָה הוּא בְּחִינַת אֵי כֹּה, כִּי כֹּה מְרַמֵּז עַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא סוֹד כ"ה אוֹתִיּוֹת שֶׁל שְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם, וְהַנָּבִיא תָּמֵהַּ, אֵיפֹה הִיא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהָיוּ בִּבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת הוּא עַל יְדֵי חֹסֶר אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ה, יג): "גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָּעַת". וְהַדַּעַת הוּא עִנְיַן הָאֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ד, לה): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא אֱלֹקִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". וְרֶמֶז לַדָּבָר, מַה שֶּׁאָמַר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא (ה, א): "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם, וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ". הָעִיר רַבָּתִי עָם – עָם מְלַמֵּד עַל הָעִנְיָן שֶׁהָיוּ מִתְעָרְבִים בַּגּוֹיִם וְעוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְלֹא רַק תַּרְבּוּת אַחַת, אֶלָּא הָיוּ לָהֶם רִבּוּי לִמּוּדִים זָרִים וּמְכֹעָרִים מִכָּל הָעַמִּים, מִכָּל הַתַּרְבּוּיוֹת, וְזֶהוּ עוֹמֵד בְּקֹשִׁי גָּלוּתֵנוּ הַמָּרָה, שֶׁאָנוּ סוֹבְלִים מִנְּקֻדַּת הַיַּהֲדוּת שֶׁנֶּחְלְשָׁה בָּנוּ. הָיְתָה כְּאַלְמָנָה – וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל, כְּאַלְמָנָה וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וְעָתִיד לַחֲזֹר, כִּי עֶצֶם נְקֻדַּת הַיַּהֲדוּת אִי אֶפְשָׁר לְבַטֵּל לְעוֹלָם, וְתָמִיד הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ לְהַחְזִיר אֶת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה, וְזֶה הַכ' שֶׁל הַדִּמְיוֹן, שֶׁמּוֹרֶה עַל הַכֶּתֶר, כִּי לֵית כֶּתֶר בְּלֹא כ', שֶׁהוּא עִנְיַן קְדֻשַּׁת הַיַּהֲדוּת שֶׁנִּמְצֵאת אֵצֶל כָּל יָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מֵהַמַּלְאָכִים בְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה. רַבָּתִי בַּגּוֹיִם – כָּל הַגּוֹיִם, הָאֻמּוֹת שֶׁל כְּלָל הָעוֹלָם, לָקְחוּ וְקִבְּלוּ אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁקָּרוּ לֵיהּ אֱלוֹקַ דאֱלוֹקַ, שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת מַמְשִׁיכוֹת עַל עַצְמָם אֵיזוֹ נְקֻדָּה שֶׁל אֱמֶת מִנְּקֻדַּת הַיַּהֲדוּת, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל מְלֻבָּשׁ וּמְסֻבָּב עִם שֶׁקֶר עַל גַּבֵּי שֶׁקֶר. שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת – מְדִינָה הִיא אֲסֵפַת אֲנָשִׁים לַעֲשׂוֹת לְעַצְמָם אֶת הַחַיִּים הַמְּדִינִים וְהַמְּתֻקָּנִים, וְהַשְּׂרָרָה שֶׁל כָּל זֶה, הוּא נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּשְׁבִילָם נִבְרָא הָעוֹלָם. הָיְתָה לָמַס – לָמַס הוּא שְׁמוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ הַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם, וְהַיּוֹם בִּזְמַן הַגָּלוּת הַכֹּל בִּשְׁלִיטַת הַסָּמֶךְ מֵם, שֶׁרוֹצֶה לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל. (ב) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה – הַגָּלוּת הַדּוֹמָה לְלַיְלָה, שֶׁאָז מִתְרַבֶּה הַבְּכִי לְאֵין שִׁעוּר. וְכָתַב כָּאן שְׁתֵּי בְּכִיּוֹת, כִּי בִּגְבֹר הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה הַזֹּאת, כְּבָר אֵין מַרְגִּישִׁים הַבְּכִיָּה כְּלָל, וְעַל זֶה צָרִיךְ לִבְכּוֹת וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ – כְּמוֹ אֶחָד שֶׁתָּמִיד בּוֹכֶה, וְהַדְּמָעוֹת בִּקְבִיעוּת נִרְאוֹת עַל לְחָיָיו. אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אוֹהֲבֶיהָ – כְּשֶׁאֵין מְנַחֵם סְתָם, אֵין הָרֹעַ כָּל כָּךְ כְּשֶׁגַּם הָאוֹהֲבִים מְמַלְּאִים פִּיהֶם מַיִם, הַכְּאֵב יוֹתֵר גָּדוֹל. וּכְמוֹ כֵּן כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָּהּ – שֶׁזֶּהוּ כְּאֵב יוֹתֵר גָּדוֹל לְהַרְגִּישׁ אֶת הָרֵעַ בּוֹגֵד בְּךָ, הָיוּ לָהּ לְאוֹיְבִים – וְאַחַר כָּךְ נִתְהַפֵּךְ לְאוֹיֵב, שֶׁכָּל דָּבָר טוֹב שֶׁהָיָה לָנוּ נֶהְפַּךְ לָנוּ לְרוֹעֵץ. וְהַפָּסוּק לֹא אָמַר נֶהֶפְכוּ לָהּ לְאוֹיְבִים, אֶלָּא הָיוּ לָהּ, כִּי אֵין זֵכֶר לָעָבָר הַטּוֹב, רַק הִתְהַוּוּת חֲדָשָׁה שֶׁל אוֹיְבוּת.
"אני לדודי" – האומנם?!
עיון לימודי בסוגית חודש אלול א) חודש הסליחות והרחמים, ימי אלול הקדושים, פוגשים אותנו ברגשות