התנתקות מזהות החטא
ה' תשרי תשפ"א
התשובה היא פלא גדול מנפלאותיו של הקב"ה, וכיון שהיא פלא, כך דרכיה נפלאות, כי מי יכול לפייס אחר מרידת המלך, ומה יתן שיעשה טוב מעתה? אלא שהוא פלא ללא שום הסבר, וכמו כן החטא הוא פלא, ונפש כי תחטא תווהא, כמובא בזוה"ק, שזהו פלא שנפש אלוקית תוכל לחטוא בכלל, ואחר כך, מה אכפת לו לבורא כל עולמים מחטא האדם, ומה קשר יש בינו לבין הבריאה כולה, שעל כן חרדו עלינו את כל החרדה הגדולה הזאת. וכיון שאנו יודעים שאין אנו יודעים כלל בענין חטא ותשובה, עלינו להבין רק דבר אחד קטן, שבשורש שלנו אין לנו שום חטא, כי לא יגורך רע כתיב, וכל עבודתינו בענין התשובה היא לשוב אל השורש, והיא להבין שאין אנו מזוהים עם המעשים הללו שעשינו, כי לתקן מעשה שהיה זהו אי אפשר, מה שכן אפשר זה להתנתק מההזדהות עמו, כל זמן שאין אדם שב – אף שברגע זה אינו מוסיף לחטוא, הוא חוטא בעצם, כי הוא הסיר מעליו את עול מלכות שמים, וחרב החטא מתהפכת עליו, משום שגם אם לא חוטא בפועל הוא חוטא בהזדהות עמו, כי יודע שעשה את המעשים הללו, והוא זה שעושה מעשים כאלו, והוא מתאים לו לעשות אותם, וצריך להבין, שגם אם בוכה וצועק אללי לי שחטאתי – לא תמיד תשובתו שלימה, כי לא פרק את ההזדהות עם הרע, כי שם שורש התיקון האמיתי, לידע כי בשורש לא חטאתי מעולם, וזה מה שאני, ולשם אני מתחבר באמת. ובאופן פלאי, הדבר הזה יותר משבר את הלב מאשר בכיות חיצוניות שאין עמן שום חשק לשיפור ושינוי, כי כאשר יראה האדם כמה הוא מזוהה עם חטא וחסרון – יבהל מאד, וירעד בנפשו עד כמה התרחק מן שרשו הטהור והקדוש, שהוא שורש אלוקי ממש.