{פרשת האזינו – אֵין צַ'אנְס לְהִתְרַחֵק}

שִׁירַת הַנֶּצַח – יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ

מתוך ספר "פשוט עמוק" על התורה

פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ הַנִּקְרֵאת בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, מְקָרֶבֶת אֶת הַיְּהוּדִי לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שִׁירַת הַנֶּצַח, בָּהּ הַהִתְקַשְּׁרוּת לְאָבִינוּ רוֹעֵנוּ הִיא פְּנִימִית וְשָׁרְשִׁית, טוֹב לָהּ שֶׁתֵּחָרֵט עַל לוּחַ הַלֵּב בְּעֵת שֶׁכָּזֹאת, כְּאוֹמְרִים לוֹ: יְהוּדִי! אַתָּה קָרוֹב לַה', בִּרְצוֹנְךָ אוֹ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנְךָ.

בִּפְסוּקֵי הַשִּׁירָה אָנוּ קוֹרְאִים (דְּבָרִים לב, ט) – "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ", הַחֵלֶק שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה אֲנַחְנוּ, מִישֶׁהוּ יָכוֹל לָקוּם וְלוֹמַר 'אֲנִי לֹא רוֹצֶה'? הֲלוֹא אֵיזֶה חֵלֶק יִשָּׁאֵר לַה'?

הַחֲקִיקָה הַנִּצְחִית הַזֹּאת, שֶׁאָדָם קָרוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּיָמִים קְדוֹשִׁים אֵלּוּ, אֲשֶׁר ה' קָרוֹב אֵלֵינוּ יוֹתֵר מִתָּמִיד, בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, הַכּוֹלְלִים אֶת שְׁנֵי יְמֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שַׁבָּת שׁוּבָה וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּעַצְמוֹ, כָּל רָצוֹן טוֹב שֶׁבָּא לִידֵי בִּטּוּי, מְחוֹלֵל סְעָרוֹת שְׁמֵימִיּוֹת, אָנוּ קְרוֹבִים אֶל ה', הוּא קָרוֹב אֵלֵינוּ.

יְהוּדִי, כִּבְיָכוֹל, קִשּׁוּר בְּחֶבֶל בַּעַל הֲמוֹן נִימִים וּשְׂעָרוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה הָאֱלוֹקִית, כָּל חֵטְא וְכָל פְּגַם, מְנַתֵּק חוּט אֶחָד, עוֹד עֲבֵרָה – עוֹד חוּט, אַט אַט הַחֶבֶל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מִדַּלְדֵּל, הָעֹבִי נִזְנַח, הַחֶבֶל נָד אָנָה וְאָנָה, מְחַשֵּׁב לְהִקָּרַע, אַךְ עֲדַיִן הַקֶּשֶׁר קַיָּם, וְנִתַּן לוֹמַר כִּי לְעוֹלָם הוּא יִשָּׁאֵר כָּךְ, קַיָּם וּמְקֻשָּׁר.

אִם אָמְנָם כָּל חֵטְא וְכָל עָוֹן מְרַחֲקִים אֶת הָאָדָם מִבּוֹרְאוֹ, אַךְ כָּל זֶה הוּא בַּמְּצִיאוּת הַחִיצוֹנִית, שֶׁגַּם הִיא נוֹרָאָה וַאֲיוּמָה עַד מְאֹד, אַךְ יֵשׁ מָקוֹם, פְּנִימִי יוֹתֵר, בְּשֹׁרֶשׁ נְשָׁמָה יְהוּדִית, קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה, אֲשֶׁר עָלֶיהָ נֶאֱמַר (תְּהִלִּים ה, ה): "לֹא יְגוּרְךָ רָע", שָׁם הָרַע הַגָּמוּר לֹא מַצְלִיחַ לִפְגֹעַ, מִשָּׁם עֲדַיִן נִתַּן לִדְלוֹת הִתְחַזְּקוּת לָשׁוּב אֶל ה', בְּכָל לִבֵּנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ.

אֵין אֶחָד שֶׁלֹּא רָצָה אֵי פַּעַם לִהְיוֹת טוֹב, כָּזֶה מֻשְׁלָם, קָרוֹב אֶל ה' עַד הַסּוֹף, הָאַשְׁלָיָה שֶׁל הַשְּׁלֵמוּת הִפִּילָה אוֹתָנוּ לַתְּהוֹם, כְּאִלּוּ אָנוּ אוֹמְרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: "אִם אַתָּה לֹא עוֹשֶׂה אוֹתִי שַׂר עַל כָּל הָאַרְמוֹן שֶׁלְּךָ… אֲנִי מוֹרֵד בְּךָ".

יְהוּדִי חַיָּב לְהַסְכִּים לְשָׁרֵת לַמֶּלֶךְ גַּם אִם הוּא יִתֵּן לוֹ לִהְיוֹת מְנַקֶּה הָאֻרְווֹת שֶׁלּוֹ, לִהְיוֹת מוּכָן לְהִתְעַסֵּק גַּם בְּזוּטוֹת, לְהִתְמוֹדֵד עִם הַנְּחוּתוֹת שֶׁבַּמְּשִׂימוֹת, כִּי בְּכָל תְּנוּעָה יְהוּדִית שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אָנוּ מִתְקָרְבִים אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְהַהִתְקָרְבוּת הַזֹּאת הִיא סוֹד הַחֶבֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָנוּ אֶל שִׁירַת הַנֶּצַח – שִׁירַת הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין יְהוּדִי לְבוֹרְאוֹ.

הַמִּלּוּי שֶׁל הַחֶסֶר הַגָּדוֹל הַבָּא בְּעִקְבוֹת הַחֵטְא, הַתְּפִירָה שֶׁל כָּל הַפְּרִימוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתֵינוּ, הוּא כְּפִי שֶׁגִּלּוּ לָנוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת, עַל יְדֵי אֲנָחָה דִּקְדֻשָּׁה.

רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ (כְּתֻבּוֹת סב, א), אֲנָחָה מְשַׁבֶּרֶת כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, כְּשֶׁיְּהוּדִי שֶׁמִּתְאַנֵּחַ עַל גֹּדֶל רִחוּקוֹ מֵאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הוּא מִתְקָרֵב לְאֵין עֲרֹךְ, הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאוֹתָהּ קִרְבָה מְקוֹרִית, שֶׁהָיְתָה לוֹ קֹדֶם הַחֵטְא, הוּא יוֹצֵר מֵהַיְרִידָה הָעֲמֻקָּה שֶׁלּוֹ עֲלִיָּה גְּדוֹלָה, וּמִתְעַלֶּה לִמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא שִׁעֵר, בַּחֲזָרָתוֹ בִּתְשׁוּבָה הוּא מִתְקַשֵּׁר עִם 'יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ'.

צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁאֲנָחָה יְהוּדִית מְקַשֶּׁרֶת אֶת הַיְּהוּדִי עִם הַמָּקוֹם הֲכִי עָמוֹק שֶׁבִּרְבָדֵי נַפְשׁוֹ, אַךְ אֲנָחָה זוֹ, אָסוּר שֶׁתִּהְיֶה מְבֻסֶּסֶת עַל יֵאוּשׁ וְחִדָּלוֹן, כִּי אִם אֲנָחָה שֶׁל גַּעְגּוּעִים וּתְשׁוּקוֹת אֱלֹקִיּוֹת, אֲנָחָה שֶׁל 'הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ', גַּם אִם לְפִי הַמַּעֲשִׂים הַלֹּא-טוֹבִים, זֶה מַמָּשׁ לֹא נִרְאָה כָּכָה.

אֵין כְּמוֹ שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְהַחְדִּיר אֶת הַתּוֹבָנָה הַזֹּאת בְּלִבֵּנוּ, הֲלֹא שַׁבָּת תָּמִיד בָּאָה, וְאֵינָהּ מִתְפַּעֶלֶת מִזֶּה שֶׁאֵינְךָ מוּכָן עֲדַיִן, הִיא פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עַל כָּל הַיְקוּם, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ 'כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה', כָּךְ הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת בְּיַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, גַּם אִם הַחֶבֶל קָרוּעַ בְּמִקְצָת, אַךְ כָּל עוֹד הוּא קִשּׁוּר לִמְקוֹר שָׁרְשׁוֹ, אֵינֶנּוּ 'מִתְפַּעֵל' מֵאִי זְמִינוּתְךָ וְאִי מוּכָנָתְךָ לִתְשׁוּבָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּךָ, אֵין לְךָ צַ'אנְס לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ.

וְאִם עַל כָּל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה נֶאֱמַר (יְשַׁעְיָה נה, ו): "דִּרְשׁוּ אֶת ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאוּהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (רֹאשׁ הַשָּׁנָה יח ע"א), הֲרֵי שֶׁבְּשַׁבָּת הֶחָלָה בַּעֲשָׂרָה יָמִים אֵלּוּ, שֶׁאָז עִקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָעִנְיָן גָּדוֹל יוֹתֵר, כִּי הֲרֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ הִיא מְקוֹר הָאֱמוּנָה וְהַדְּבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁהִיא מְצֹרֶפֶת עִם תְּשׁוּבָה – אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה.

כִּי תְּשׁוּבָה אֵינָהּ דַּוְקָא עַל חֵטְא, תְּשׁוּבָה בְּעַצְמִיּוּתָהּ הַמְקוֹרִית, הִיא שִׁיבָה אֶל ה', תְּשׁוּבָה הִיא הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיָדוֹ הַפְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, אִם הַשַּׁבָּת הַזּוֹ בָּאָה אַחַר שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ מַה שֶּׁכָּתְבוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אֲבָל כְּשֶׁבָּאָה שַׁבָּת 'וְכָל מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה', וּכְאִלּוּ כְּבָר אֵין דְּאָגוֹת מֵאֵימַת הַדִּין, וּבִזְכוּתָהּ וְכֹחָהּ אָנוּ עֲשׂוּיִים לְהִפָּקֵד בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים.

כִּי מִיּוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ מִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים, וְשֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָאֵלּוּ הֵם יְמֵי הַתַּקְצִיב הַמְחֻדָּשׁ – הַכֹּל תָּלוּי בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ.

יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶּׁחָטָא יִשְׂרָאֵל הוּא (סַנְהֶדְרִין מד, א), וְכַאֲשֶׁר חֲזַ"ל אוֹמְרִים 'יִשְׂרָאֵל' הֵם מִתְכַּוְּנִים לַמַּשְׁמָעוּת הֲכִי פְּנִימִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּלִי שׁוּם חִסָּרוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, אֲשֶׁר עַל כֵּן עָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק בִּימֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת שְׂמֵחִים עַל עֶצֶם הֱיוֹתֵנוּ קְשׁוּרִים בְּיַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, וְלֹא יִטּוֹשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב (תְּהִלִּים צד, יד), כִּי נַחֲלָה אֵין מַזְנִיחִים, וְאָנוּ נַחֲלָתוֹ הַיְּחִידָה בָּעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲבוּרֵנוּ.

הָעִקָּר עָלֵינוּ לִזְכֹּר, שֶׁאֵין הַהִתְקָרְבוּת לַה' תְּלוּיָה בִּרְצוֹנֵנוּ, אָנוּ קְרוֹבִים מִמֵּילָא, וְלָכֵן נִתְנַהֵג אֵלָיו כִּקְרוֹבִים, וְאֵין קָרוֹב מִתְרַחֵק, קָרוֹב שָׁב אֶל קְרוֹבוֹ בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ.