קִּנְיַן שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן
מתוך הספר 'פשוט עמוק' על התורה
הַתֵּאוּר הַמְּפֹרָט שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁהִתְרַחֵשׁ בֵּין אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן עַל אֲחוּזַת הַקֶּבֶר מְעוֹרֵר צֹרֶךְ לְהַעֲמִיק
– קְנִיַּת חֶלְקַת קֶבֶר לְאָדָם שֶׁנִּפְטַר הִנּוֹ עִנְיַן כֹּה גָּדוֹל לַעֲנוֹת בּוֹ?
הַקִּנְיָן, הַפְּגִישָׁה הַחֲשׁוּבָה בֵּין עֶפְרוֹן הַבּוֹס לַקּוֹנֶה, אַבְרָהָם הָאָבֵל, מְתֹאָר בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לִפְרוֹטְרוֹט.
מַה שֶּׁבָּרוּר. 'תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אָנוּ צְרִיכִים'.
מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, הִנָּהּ אֲחוּזַת קֶבֶר לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם. מוּבָא, אֲשֶׁר הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּדַרְכָּן לְגַן הָעֵדֶן לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל הַצַּחְצָחוֹת שֶׁל עֹנֶג הַשְּׁכִינָה, מוּבָלוֹת הֵן בְּדַרְכָּן שָׁמָּה, לַמָּקוֹם הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה, בּוֹ 'יְשֵׁנִים' [כַּבִּטּוּי הַשָּׁגוּר בְּפִי חֲכָמֵינוּ] 'יְשֵׁנֵי' חֶבְרוֹן.
הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, הָיָה מְקֻדָּשׁ עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַבְרָהָם נָתַן אֶת עֵינָיו בְּמִגְרָשׁוֹ שֶׁל עֶפְרוֹן, שָׁם נִקְבַּר אָדָם הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה יְצִירֵי כַּפָּיו שֶׁל הָאֱלֹקִים. הַשָּׂדֶה הַחֶבְרוֹנִי הַזֶּה מְיֹעָד הָיָה, אֵיפֹה, לִקְבוּרָה…
בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מוּבָא עוֹד, כִּי הַגִּלּוּי אוֹדוֹת הָאֲתַר הַנִּבְחָר לִמְנוּחָתָם שֶׁל אֲבוֹת הָעוֹלָם הִתְרַחֵשׁ, בִּהְיוֹת אַבְרָהָם רָץ אֶל הַבָּקָר, לְהַאֲכִיל אֶת מַלְאָכָיו-אוֹרְחָיו, הַלָּה נִשְׁמָט וּבָרַח, אַבְרָהָם הַנּוֹטֵף דַּם בְּרִית – דָּהַר בְּעִקְּבוֹתָיו. הַבָּקָר נֶעְצָר פִּתְאֹם, זֶה הָיָה שָׁם בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם, "אֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" – "אֶל הַקֶּבֶר רָץ אַבְרָהָם".
בְּהַגִּיעוֹ חֶבְרוֹנָה, מִשְׁתּוֹמֵם אַבְרָהָם לְפֵשֶׁר הֵעָצְרוּתוֹ הַפִּתְאוֹמִית שֶׁל בֶּן הַבָּקָר הַסּוֹרֵר, אוֹ אָז נָחָה עָלָיו הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה, וְהֵבִין בְּאוֹרוֹ הַבּוֹהֵק שֶׁל הַמָּקוֹם הַגָּדוֹל הַזֶּה.
מַמְשִׁיךְ סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְאוֹמֵר, אֲשֶׁר עֶפְרוֹן, בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁבְּחֶלְקוֹ עָלָה מָקוֹם הַמְּיֹעָד לִגְנִיזַת גּוּפוֹת נִשְׁמָתִיּוֹת נוֹרָאוֹת-הוֹד שֶׁכָּאֵלּוּ, חָוָה רַק חֹשֶׁךְ וַעֲלָטָה רוּחָנִית בְּמָקוֹם זֶה.
עֶפְרוֹן לֹא אָהַב אֶת הַמָּקוֹם, הָיָה זֶה אַנְטִי-רוּחוֹ, הוּא קֻרָץ מֵחֹמֶר אַחֵר מֵאֲשֶׁר הַקּוֹנֶה הַפּוֹטֶנְצְיָאלִי שֶׁלּוֹ, הַמָּקוֹם הַזֶּה נִשְׁמָתִי הוּא, לֹא מְיֹעָד לְסוֹחֲרֵי נַדְלָ"ן אוֹ לְמִשְׁתַּכְּנִים כָּלְשֶׁהֵם. עַל כֵּן 'תְּקוּמָה הָיְתָה לוֹ' – לְשָׂדֶה קָדוֹשׁ זֶה, עִם הָעֵץ שֶׁסְּבִיבוֹ, כְּתֵאוּרָהּ הַמַּפְעִים שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.
הִנֵּה לָנוּ תְּחוּם מַתְאִים אֲשֶׁר בּוֹ תְּשׁוֹטֵט מַחְשַׁבְתֵּנוּ, חֲזוֹר וְהַעֲמֵק.
הַמְּדֻבָּר עַל דָּבָר אֶחָד, אֲשֶׁר לוֹ שְׁנֵי כִּוּוּנֵי מַבָּט!
הִנֵּה הָאֶחָד רוֹאֶה בְּמָקוֹר הָאוֹרָה חֹשֶׁךְ סָמִיךְ וְטוֹרְדָנִי, וְזוּלָתוֹ נִשְׁאָב אֶל חֹם הָאוֹר הַבּוֹהֵק בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וּכְמִיהָה, הַמְּנִיעָתוֹ לְהוֹזִיל כֶּסֶף מָלֵא עַל אַדְמַת טְרָשִׁים פְּשׁוּטָה, אֲשֶׁר הָרָז הַכָּמוּס מֵנִיף אֶת עֶרְכּוֹ לִגְבָהִים – זֶהוּ מָקוֹם גְּנִיזַת הַגּוּף שֶׁנּוֹצַר בִּידֵי ה'.
בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה, אָנוּ נוֹכְחִים בַּהֲמוֹן 'מְעָרוֹת-מַכְפַּלִיּוֹת' נוֹשְׂאוֹת בְּשׂוֹרַת רָזִים, עוֹלָמוֹת קְסוּמִים שֶׁל 'קִרְבַת אֱלֹקִים' – – – הַיְצִירוֹת הַמַּדְהִימוֹת הַלָּלוּ שַׁיָּכוֹת רַק לַמְּסֻגָּלִים, לְעַם אַבְרָהָם הָעַכְשָׁוִי, אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי הָעֵינַיִם הָרוּחָנִיּוֹת, הַפְּקוּחוֹת לְהַבִּיט נְכוֹחָה בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם.
לְעֻמַּת זֹאת, עוֹמְדִים מִנֶּגֶד 'עֶפְרוֹנִיִּים' רַבִּים, אֲשֶׁר רוֹאִים בְּכָל הַפְּלָאוֹת הַלָּלוּ תְּהוֹם פְּעוּרָה שֶׁל יְשִׁימוֹן מַשְׁמִים, וּמוֹרֵט עֲצַבִּים.
חֲבָל.
זְכוּרָנִי, שֶׁפַּעַם בִּקַּרְתִּי בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שָׁם שׂוֹחַחְתִּי מְעַט עִם חַיָּל שׁוֹמֵר בַּמִּלּוּאִים, כְּשֶׁהִבַּעְתִּי לְפָנָיו אֶת קִנְאָתִי בּוֹ עַל שֶׁהוּא מֻצָּב בְּמָקוֹם מְעוֹרֵר הַעֲרָצָה. הֲלֹא הָאִישׁ, פָּשׁוּט, יוֹשֵׁב בְּשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן… עֵינָיו הִתְעַגְלוּ בְּתַדְהֵמָה. פַּעַם רִאשׁוֹנָה, לָבֶטַח, מִישֶׁהוּ מְקַנֵּא בּוֹ עַל שְׁהוּתוֹ הֲלֹא-יְעִילָה, בְּמָקוֹם הֲכִי לֹא אַטְרַקְטִיבִי. הוּא כִּמְעַט 'מֵת' מִשִּׁעְמוּם.
הַכֹּל עִנְיַן שֶׁל תּוֹבָנָה וּמוֹדָעוּת.
רַק לָדַעַת 'מַה עוֹשִׂים', וְהַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה.
בְּקוֹרְאֵנוּ אֶת עֲמִידָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם מוּל גְּדוּד הָעֶפְרוֹנִיִּים, נָבִין, כִּי בְּסִימָן לְדוֹרוֹת, הִתְחוֹלְלָה כָּאן הַחֲלוּקָה הַבְּרוּרָה בֵּין אַנְשֵׁי הַמַּכְפֵּלָה, קְרִי, הַנּוֹשְׁמִים אֶת הָרוּחַ לְבֵין אַנְשֵׁי הַשָּׂדֶה, הַחֹמֶר, הַחֹשֶׁךְ… הֵם עוֹמְדִים וּמִתְוַכְּחִים עַד הַיּוֹם, עַד הָרֶגַע הַזֶּה מַמָּשׁ. הַאִם לִהְיוֹת שָׁם אוֹ לַחְדֹּל.
אַבְרָהָם עָמַד אָז לִקְנוֹת אֶת קִבְרוֹ שֶׁלּוֹ… לְיָמִים גּוּפָתוֹ הֻבְלָה לְשָׁם. יְכוֹלִים אָנוּ לְתָאֵר אֶת הַסְּעָרָה שֶׁמַּדָּעָיו הָיוּ שְׁרוּיִים בָּהּ, כְּשֶׁעָמַד אִישׁ הָאֱמוּנָה לְיַד הַחֶלְקָה הַנִּצְחִית הַזֹּאת, אֲשֶׁר דֶּרֶךְ שָׁם עוֹלִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת.
בְּקָרְאֵנוּ פְּסוּקִים אֵלּוּ, הִנֶּנּוּ לוֹמְדִים עַל עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה בְּחַיֵּינוּ:
– "לִרְאוֹת 'אוֹר אַבְרָהָם', וְלֹא חֹשֶׁךְ עֶפְרוֹנִי".