קַוִּים לִדְמוּתָהּ שֶׁל אִמֵּנוּ הַגְּדוֹלָה
מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה
שֵׁם הַפָּרָשָׁה – 'חַיֵּי שָׂרָה', מַפְתִּיעַ וּמַפְלִיא כְּאֶחָד.
הֲרֵי בְּפָרָשָׁה זוֹ, מְדֻבָּר, מַמָּשׁ לֹא, מֵחַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ.
הַהֵפֶךְ, בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה בִּלְבַד, מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה דַּוְקָא עַל מוֹתָהּ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ, עַל הֶסְפֵּד אַבְרָהָם עָלֶיהָ, קְנִיַּת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לִגְנִיזַת גּוּפָתָהּ וְעַל קְבוּרָתָהּ.
לֹא עַל חַיֶּיהָ.
מִכָּאן עוֹלָה הַתְּמִיהָה, הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת מֵאֵלֶיהָ.
אֵלּוּ הֵן חַיֵּי שָׂרָה?
הַקֶּטַע הָאַחֲרוֹן בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים-מָוֶת?
זֶהוּ זֶה?
רַשִׁ"י מְלַמֵּד עַל הַפָּסוּק: 'וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וּשְׁבַע שָׁנִים' – לְכָךְ נִכְתַּב 'שָׁנָה' בְּכָל כְּלָל וּכְלָל, לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּל אֶחָד נִדְרָשׁ לְעַצְמוֹ. בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים לְחֵטְא, מַה בַּת עֶשְׂרִים לֹא חָטְאָה שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בַּת עוֹנְשִׁין, אַף בַּת מֵאָה בְּלֹא חֵטְא. וּבַת עֶשְׂרִים כְּבַת שֶׁבַע לְיֹפִי.
כְּלוֹמַר, חַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה הִתְמַשְּׁכוּ בְּהֶמְשֵׁךְ אֶחָד אָחִיד, הַיֹּפִי הַטָּרִי, הַמּוּסָר הָאִישִׁי, לֹא הִשְׁתַּנּוּ וְהוּמְרוּ בְּתַהְפּוּכוֹת הַחַיִּים, הֵם נוֹתְרוּ בְּעֵינָם, נֶהְדָּרִים וּמַרְשִׁימִים לְלֹא שִׁנּוּי וּתְפוּנָה.
אֵיךְ זוֹכִים לִחְיוֹת כָּךְ?
מַה סּוֹד הַשָּׁנִים שֶׁשָּׁווֹת לְטוֹבָה בְּרָמָה כֹּה גְּבוֹהָה וּמַפְתִּיעָה?
קַיֶּמֶת מִלַּת קֶסֶם אַחַת, שֶׁהַלּוֹמֵד עָלֶיהָ וּמֵבִין אֶת מַשְׁמָעוּתָהּ זוֹכֶה לְהַגְרָלַת חַיָּיו.
הַשְּׁאִיפָה לִזְכּוֹת לְכֶתֶר הַתְּכוּנָה הַזֹּאת – מְרוֹמֶמֶת אֶת הָאָדָם לְשִׂיא הַשִּׂיאִים, בְּמִסְגֶּרֶת 'שָׁוִים לְטוֹבָה', לָהּ זָכְתָה שָׂרָה אִמֵּנוּ.
הַמִּלָּה הִיא:
– 'הִתְחַדְּשׁוּת'.
הַזִּקְנָה, אוֹמֵר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב, גַּם אִם הִיא מַהֲלַךְ טִבְעִי שֶׁל הִזְדַקְנוּת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, אָסוּר לַנֶּפֶשׁ הָרוּחָנִית לְהָבִיא לִידֵי בִּטּוּי הִזְדַּהוּת כָּלְשֶׁהִי עִם זִקְנָה זוֹ.
"אָסוּר לִהְיוֹת זָקֵן" – – – הִכְרִיז רַבֵּנוּ נַחְמָן .
הֱיֵה חָדָשׁ, הִתְנַעֵר מֵהֶעָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ, הַיּוֹם שֶׁנּוֹלַד לְךָ – הוּא בְּעֶצֶם לֵידָתְךָ שֶׁלְּךָ… הָבֵן לֵידָה זוֹ.
נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ בְּשָׁעָה שֶׁל שֶׁקֶט, לוּ לֹא הָיָה לָנוּ עָבַר… לֹא אֶתְמוֹל… וְלֹא פַּעַם…
כְּלוּם! רַק הַיּוֹם! יוֹם חָדָשׁ! חַיִּים חֲדָשִׁים!
אֵיזֶה אֹשֶׁר נְגוֹהוֹת, הוּא זֶה?
הָעִנְיָן הוּא, שֶׁכָּכָה זֶה בֶּאֱמֶת. 'אֵין שׁוּם עָבָר'! אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהִתְיַחֵס בְּמֻשָּׂגִים שֶׁל 'נֶצַח' לְמַה שֶּׁנָּגוֹז חִישׁ כַּעֲנַן בֹּקֶר, לְזִכְרוֹנוֹת עֲמוּמִים מִמַּה שֶּׁקָּרָה לָנוּ, אוֹ דַּמְיְנוּ שֶׁקָּרָה אִתָּנוּ. מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂינוּ אוֹ שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ.
זֶה לֹא אֲמִתִּי.
שֵׁם הַמִּשְׂחָק שֶׁל הַהַצְלָחָה הוּא 'הִתְחַדְּשׁוּת'.
חָדָשׁ. חָדָשׁ לְגַמְרֵי.
אָנוּ פּוֹגְשִׁים אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְרַפְּקִים בְּנוֹסְטַלְגִיָּה עַל עָבָר תָּמִים וְחַמִּים, שְׁנוֹת נְעוּרִים נְקִיִּים לְלֹא רְבָב, עַתִּירֵי תּוֹרָה וּמַדָּע, מַעֲשִׂים טוֹבִים וְטָהֳרָה. בְּהַבִּיטָם עַל גּוּף גָּרוּם וּמְגֻשָּׁם מַפְלִיטִים אֶנְקַת אֲנָחָה מִלֵּב שָׁבוּר… כְּאוֹמְרִים, מַה שֶּׁהָיָה… לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה עוֹד.
הֵם טוֹעִים. מְפַסְפְסִים אֶת נְקֻדַּת הַחַיִּים שֶׁל 'הַכֹּל שָׁוִין לְטוֹבָה'.
הַשִּׁיטָה שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ, תְּפִישַׂת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ, אֲחֵרוֹת הָיוּ.
גַּם הַזָּקֵן, עִם הַוְּרִידִים הַבּוֹלְטִים וְהַגּוּף הֶחָלוּשׁ – – – יָפֶה הִנֵּהוּ, כִּי הַגּוּף יָכוֹל לִהְיוֹת זָקֵן וּמְקֻמָּט, אַךְ לֹא הַנֶּפֶשׁ.
הִיא, מִפְּאַת מַהוּתָהּ הָאֱלוֹקִית, מִתְחַדֶּשֶׁת לְגַמְרֵי בְּכָל יוֹם.
וְעִמָּהּ הַמּוּדָעִים לָהּ, וּלְהִתְחַדְּשׁוּתָהּ.
וה בַּת הַשֶּׁבַע, הַיָּפָה וְהַנְּעִימָה, שֶׁל חַיִּים מְצַחְקְקִים וּקְלִילִים, נוֹתְנֵי הָאֵמוּן בְּתִקְוַת חַיִּים מְלֵאַת הַתֹּכֶן, אֲמוּרָה לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ גַּם בְּגִיל שֵׂיבָה יְשִׁישָׁה, אֵין כָּל הֶבְדֵּל, כִּי הַכֹּל בָּרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ. צָרִיךְ לְהִתְחַדֵּשׁ לִהְיוֹת כְּבַת שֶׁבַע.
תִּשְׁעִים שָׁנָה חִכְּתָה שָׂרָה לְיֶלֶד, הַהִתְחַדְּשׁוּת הַטְּרִיָּה שֶׁלִּוְּתָה אוֹתָהּ בְּחַיֶּיהָ רוֹמְמָה אֶת אֱמוּנָתָהּ לִגְבָהִים, יַחַד עִם אַבְרָהָם, הַמֶּלֶךְ הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן, חָוְתָה אֶת נִסְיוֹנוֹת הָאֱמוּנָה הָעַזִּים. גַּם פְּטִירָתָהּ מֵאֲסוֹן שְׁמִיעַת 'טְרַגֶדְיַת' הָעֲקֵדָה הָיָה, לְפִי תְּפִישַׂת הַחֲסִידוּת, הִדָּבְקוּת נוֹרָאָה בְּאוֹר הָאֵין-סוֹף, וְלֹא מִצַּעַר חָלִילָה.
וְאָנוּ, הֲלֹא, מַאֲמִינִים אָנוּ לְסִפְרֵי הַחֲסִידוּת.
שָׂרָה, אִמֵּנוּ הַגְּדוֹלָה, הִגִּיעָה לְשִׂיא הַשִּׂיאִים בַּמֻּשָּׂג הַנַּעֲלֶה שֶׁשְּׁמוֹ 'חַיִּים'.
וְאָכֵן, בַּעֲזִיבָתָהּ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא הָיָה זֶה מָוֶת אַבְדוֹנִי. הָיוּ אֵלּוּ חַיִּים! כִּי שָׁם, בַּנְּקֻדָּה הַהִיא – הֻשְׁלְמָה הַמַּטָּלָה הַזֹּאת, לְהָבִיא אֶת הַחַיִּים שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִשְׁמָם.
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה.