וגם את נח באהבה זכרת
א' חשון תשפ"ב
נח הצדיק עבד את האלקים ביראה, בדחלתא דאלקים התהלך, כך מפרש התרגום, אין יכולת בדור המבול לעבוד את השם באהבה, אלא ביראה, יראת חטא, יראת העונש, יראת הרוממות, נח היה בנייחא עם היראה, היא לא איימה עליו והעציבתו, הוא הבין שמקור הקיום הוא לשמוע בדבר הבורא, לחיות נכון ולא לקלקל את החיים שקבלנו מהשמים, אלא לחיות אותם נקי ונכון, להיות נח בדור המבול, זה להיות היחידי בעולם שמבין איך חיים, ולא להתפתות אחרי אי מי, יהיה מי שיהיה, ואפילו כל העולם אומרים עליך ששוטה אתה – אתה ירא את מי שצוה על החטא, הבנת החיים מתוך יראה, היא הפחד הטבעי שיש לאדם למול סכנות קיומיות, הוא נלחץ ומרגיש צורך בהצלה דחופה כשהוא מפחד, האם פחד זה טוב? לא, פחד הוא כלי, תמרור אזהרה, כדי שנוכל להיות קיימים וחיים ומאושרים. כך היה נח, את מקור החיים הבין צדיק תמים זה, שלמותו התבטאתה שהוא לא חיפש דרגות עליונות ולהיות ממש כמו דורו של אברהם, השימוש בתכנים שלא מתלבשים עליו היה "לא נחשב לכלום" אם היה עושה זאת. התפקיד שלו היה לירא בפשיטות על הקיום, ולהבין שהקיום תלוי ביראה זו. מה קורה לאדם שירא ממשהו, נזהר מאד, נשמר ככל שיכול, והנה התבררה צדקתו, היה שווה לירא ולפחד, קבלת את החיים שלך במתנה. אז הוא מבין, שהתודעה האלוקית שפעפעה בקרבו, והבין שהוא עומד מול אלקים חי, שהוא חי בתוכו, והוא חי למענו ובשבילו ובגללו, או אז הוא קולט שהמשחק הזה, כביכול, של הטלת האימה והפחד, היתה מתוך אהבה, וגם את נח באהבה זכרת, אנו מזכירים זאת בראש השנה, באמירת סדר פסוקי הזכרונות במוספים דראש השנה. כאשר אנו ספוגי יראה, אנו נזכרים באהבה הגדולה של השם יתברך שהביא אותנו לכל זה.