למרוד כן, אך בה' לא….
מוצאי שבת פרשת שלח, תש"פ
מרעיש הענין הזה, איך שאי ההסתמכות על ה' היא מרידה בו, המלים המהדהדות הללו, אך בה' אל תמרודו, הם חזות כל הקשר שלנו עם ה' בעולמנו השקרי, הרי אנו נתונים בתוך מערכת של הסתרות העלמות, גילויים ואורות, כשהכל משמש בערבוביה, הכל יש, והכל כדי לגלות, בעצם, את כבודו של הקב"ה, האור של הקב"ה מתגלה לפעמים בצורת גילוי, ולפעמים בצורת הסתר, אבל מה שברור, שאין בעולם שום תנודה שאינה בעבור הגילוי של מלך עולמים, ברוך הוא.
אבל מה שצריך לזכור תמיד, שאסור למרוד בה' אחד, בשום מצב, כל דבר שאנו עושים, אף אם הוא מותר ואפילו רצוי, צריך לבדוק אם אין שם נימה של מרידה, של אני יכול בעצמי, אני מחליט בעצמי, בא לי… אני רוצה… אין דברים כאלו, הנלבבות שלנו דורשת את התאמת הרצון שלנו אל הרצון העליון, מרידה בה' היא כמו מרידה בעצמנו. רבות נשמע כיום על "ההתחברות לעצמי שלי", אז זהו… שבשום מצב לא נוכל להתחבר לעצמי שלנו, בלי להתחבר לאלוקי אמת שבלבבנו, עד שאמצא בי אלוקים אחד… ה' האחד הזה, הוא מקור חיותינו, ולמען ה', אך בה' אל תמרודו.
המדובר היה אודות ארץ ישראל, ארץ האמונה, ארץ התפלה, ארץ הניסים, המשיכה של בני העולם אליה, היא משיכה להרגיש את האור של הנפש, את האור של האמת, של הדבקות במקור שרשנו, שהיא חלק אלוק ממעל ממש, כשאנו נלחמים בטבע המרדני שלנו, ואנו הופכים אותנו למרידה במוסכמות עולם השקר, אנו מגיעים לאמת של עצמנו, כי אנו באמת לא רוצים את השקר, לא נהנים ממנו באמת, רק שאנו לא יודעים את הדרך להגיע לאמת הפנימית שלנו.
הרצון שלנו למרוד, הוא החלק המלכותי שבנפשנו, שהתבלבל ומצא מלוכה לעצמו, זאת מלכות של אשליה, של אדם אובד, עלינו להשאיר את התדר הזה של מרידה, ולתעלו אל המרידה של המלכות האמיתית, המלכות שמקננת בנו בעצם היותנו נשמת ישראל קדושה, למרוד בעולם, להעיז פנינו מול השקר הגדול והדמגוגיה של אנשי החומר, אנו רוצים את האמת, אנו נצרח אותו מעומק נפשינו, לא נוותר לשום הסתרה, את המלים המגחילות הללו – אך בה' אל תמרודו, ננשום בכל רגע נתון.
והעיקר עלינו לזכור, שלא להסכים עם ה' – היא גם כן מרידה, ההתלוננות האובר שלנו על מה שעובר עלינו, מבלי להשקיע מחשבה על הטוב של ה', היא סוג של מרידה, עלינו לראות את החיים שלנו בעולם הזה כטובים, חרף כל הדברים הבלתי נעימים שפוקדים אותנו בכל פעם, כי בכללות אנו עומדים במרכז ההטבה האלוקית, שעל כן נברא העולם – מדרך הטוב להיטיב, ככל שאנו 'סומכים' על ה', אנו פחות מורדים בו. גם בהשתדלות שלנו, שנדרשת מאתנו בהיותינו אנשים שחיים ונושמים, עלינו לראות בה את הצו האלוקי, את האחדות האינסופית ולא את ההיפרדות ואת הכוחי ועוצם ידי, עלינו להפסיק להאמין בהשתדלות ולהקשיב יותר לאמת האלוקית המהדהדת ומבקשת – אך בה' אל תמרודו.