שאלות ותשובות

יום אחד קמתי מאוחר מאוד
וכבר היה אחרי חצות,ולא התפללתי שחרית, וחשבתי לעצמי שאניח תפילין יותר מאוחר
והנה בעשר בלילה נזכרתי שלא הנחתי תפילין….
נשברתי בקרבי מאוד מאוד.
מה התיקון לזה?

חבר שלי התאבד, ואני לא מוצא מנוח לנפשי, הן בגלל הגעגועים אליו, והן שאני חרד על היחס שיקבל למעלה… וכמו כן יש לי רגשות אשמה, שמא ההתנהגות שלי כלפיו לא היתה אוהבת מספיק בימיו האחרונים, ושמא אם הייתי נוהג אחרת, הייתי מציל אותו מהמעשה הנורא.

אנו בעלי תשובה, ויש במשפחתי המורחבת משפחות שמגדלות כבלים, הילד שלי מבקש שנקנה כלב, אנו, שהסתפחנו לציבור החרדי, אנו מנועים כמובן מלגדל כלב, רציתי לשאול איך אוכל לשכנע אותו שזה לא ראוי, מבלי שתכנס בו שנאה למגזר שכביכול מונע אותו, וגם שלא יפתח רגשות שליליים כנגד אלו שיש להם.

אני אדם באמצע החיים, ברוך ה' מטופל במשפחה ברוכה, ונלחם על הקיום שלי בפרנסה ושאר טרדות החיים. הבעיה שלי, שאני מתחיל את היום עם ידיעה שיש לי יעדים שונים לכבוש אותם, ואיכשהו באמצע היום אני מרגיש שהיום 'התפספס' לי מתחת הידים, ולא הספקתי כלום, מה העצה לזה?

שלום וברכה לרב שליט"א
ראשית כל ברצוני להודות על האתר הנפלא הזה, אשר אני ועוד רבים נהנים ממנה מאוד.
רציתי לשאול,
אני מרגיש שאני מדשדש ברוחניות. אני מנסה כל העת להתקדם, לעלות, אך אני מרגיש כאותו אדם שעולה במדרגות נעות שיורדות… כלומר הולך אך נשאר עומד באותו מקום…
כבר שנים שאני מרגיש את עצמי נלחם ומנסה להתגבר על אותם דברים.
אני כל הזמן מתייאש ומתחזק מתייאש ומתחזק, כמו גלגל שחוזר על עצמו..
אין לי כבר כח…
אני יודע שכל החיים הם מלאים נסיונות עליות ונפילות,
אבל רצוני שהירידות יתקדמו, יעלו רמה…
כלומר, נכון שזה מלחמה תמידית, אבל אני רוצה כבר לעבור לשטח לחימה אחר.. לא לריב על אותו גבול כל כך הרבה שנים…
אני מקווה שיצאתי ברור, אשמח מאוד לתגובה מכבוד הרב,
הרבה שמחה ובריאות –
אלימלך

אני אשה בת 25 התחתנתי עם בעל מקסים שהגיע מבית שאמו הזניחה את תפקידה כאם, הבית היה מוזנח והיא אפילו לא בישלה סדיר, הוא הגיע לנישואין עם חלום שהכל אצלו יהיה אחרת. ואכן נרתם למשימה ובישל, והיה לי מאד כיף עם זה. עם הזמן, ואחרי הולדת ילדי, בעלי החל להשחק מההסדר הזה, בהרגישו מנוצל, ואני, כאמו, נותרתי הרעייה שלא עושה את מה שהיא צריכה בבישול ובסידור הבית. למותר לציין, כי אני תרמתי לכך, בהיותי אכן דומה לאמו בפרט הזה, ויתכן שגם לא ניתנה לי ההזדמנות, כי הוא הסתער על כל החסר שחווה בבית, ולא הותיר לי מקום להתקדם.

אני אברך בן 30 שיצא מהכולל לשוק העבודה, אני נתקל במקום עבודתי בהמון דברים שלא הסכנתי אליהם עד כה, המדובר בהתמודדות עם דעות שונות שאני חש שמחלחלות בי, השאלה אם עלי לעזוב את מקום עבודתי, או להמשיך להתערב עם ציבור שהוא רחוק ממה שגדלתי.

אני בעל תשובה טרי ואשתי עדיין לא חזרה בתשובה, יש בינינו קשר מיוחד, אך הפער הגדול מפריע, לא הייתי אומר מפריע לזוגיות, אבל מרגיש לי מוזר העולמות השונים שלנו. אציין כי היא שומרת דברים בסיסיים הקשורים לשנינו, אך לא מעבר, כך השבת בביתי חולין, אני שומר והיא בשלה ועוד ועוד, מה עושים לשיפור המצב.

שלום רב, אני ב"ה חי בשלום בית מופלא, יש בינינו קשר טוב והקונפליקטים הרגילים לא מעיבים על החיים. אך כיון שאני מתקשה כלכלית – אני פחות קונה מתנות וכו', אשתי העירה לי כמה פעמים בערבי חג, איך אני לא קונה לה מתנה. ובערב חג הזה – קניתי לה שרשרת, אך היא קיבלה את זה, לתדהמתי, לא בצורה טובה, החל מ'אין לנו כסף' עד 'זה לא יפה' ועוד כל מיני תירוצים, והיא גם לא עונדת את המתנה הזו. יצויין שזה היה כעבור שיחות לא נעימות על המצב הכלכלי, שגרם לה לכעוס שאני מבזבז כסף, והמתנה היתה נראית כמו איזו מחוה של פיצוי בעיניה. אך אני נפגעתי עד עומק נפשי, וכבר עבר שבוע ועדיין לא נרגעתי מזה, מה עלי לעשות?

לא ברור לי משהו בנושא חינוך ילדים. מצד אחד ילד נולד בבית וצריך לחנך ולגדל ולהוביל אותו בדרך הנכונה. אומרים לנו להשים גבולות וכל השאר…. מצד שני אני קוראת בספרים כמה שאסור לתת הוכחה לילדים וצריך לתת להם וצריך לאהוב אותם בלי סוף…. מה הגבול? לאחרונה אני שוקלת כל מילה לפני שאני אומרת לילד שלי (אני מתכוונת ילדים מתגברים). ואם אמרתי משהו אני מתחרטת…..מה הגבול הנכון?

כשאדם מתמודד בשידוכים, בבריאות וכו', האם מתר לו לעשות חשבונות ולהגיד: "אעשה ככה וככה והשם ישלח ישועה" השאלה שלי, האם אנחנו יכולים לעשות חשבונות שמים? האם אנחנו יודעים מה קורה בשמים? ולכן איני מבין, איך אנשים עושים כל מיני דברים כגון ארבעים יום כותל או ארבעים יום הפרשת חלה בשביל לאגור מעשים טובים וזכויות? הרבה פעמים שמעתי כבר משפטים כמו: "ביום השלשים ותשע של משהו הבן יתארס… האם הענין הזה עובד? אם לא, איך רואים לפעמים כן כל מיני ישועות בכוון הזה, ואם כן, למה לא עושים את זה כל הזמן? ואם כן, עושים האם הבן־אדם לא יכול להכנס לסוג אמונה במעשה שלו ולא בהשם? לא ברור לי בכלל. תודה בברכה.

אומרים ביטוי באידיש : "טראכט גוט – וועט זיין גוט" [חשוב טוב – יהיה טוב]. לְמַה בעצם מתכוונים? כמה כח יש למחשבה שלנו? האם יש בזה אמת? כשאדם חושב טוב – בסוף הטוב מגיע אליו? או שזו סתם המצאה? אשמח להבין את הענין של עומק המחשבה של אדם, בברכה

בני הבכור התגרש לפני תשעה חדשים. ילד מקסים וצדיק וירא שמים. אני הייתי בטוחה שתוך כמה חדשים בודדים יתחתן שוב, אבל מסתבר שהשם רוצה אחרת. הוא בבית ולומד בכולל בעיר בו אני גרה. יש לי אבל בעיה מאד רצינית. אני לא מצליחה בשום פנים ואופן לחזר לעצמי. כמה שאני מנסה ועובדת על זה קשה מאד – הספור תקוע לי בגרון ואין לי מנוחת הנפש, בשום פנים ואופן לא. הדמעות הן בהישג יד, וכל רגע נתון אני יכולה לבכות. כמה שמנסים לעזור לי – אני לא מצליחה להשתקם והחיים כבדים לי מאד. אין דבר אחד שאני עושה מתוך שמחה אמתית. כלומר אני מנהלת בית כרגיל ברוך השם ועושה כל מה שצריך, אבל בתוך הלב טמון כאב שאי אפשר בכלל לתאר. מה אני יכולה לעשות? איך אפשר לצאת מהכאב הנוראי הזה? ולהמשיך לתפקד? כל דבר עול בשבילי. נגיד מתקרב חג ואני בכלל לא שמחה. אני כאילו אומרת שחבל שיש חג…. חבל לי על עצמי ועל הבית שלי, הבית שלי צריך אמא חזקה ולא בוכה.

אני לפני מבחן ממשלתי שכשאצליח בו – אהיה אחות מוסמכת. על כל סטודנט להשתתף בקורס בן ארבעה חדשים כהכנה למבחן זה – כלומר, פעם בשבוע הרצאה עם מבחנים ושיעורי בית. ועוברים על רוב החומר. בית־הספר נהג לאחרונה להמציא קורס מבחוץ עם כל מיני מרצים ומרצות על מנת להעביר אצלנו את הקורס. בשנים האחרונות נפתחה חברה חדשה עם מרצה שגם מעביר את הקורס הזה אבל לא במכללה שלנו. הוא מעביר בבלינסון בתל־השומר ובקפלן. הבעיה שהקורס מעורב. האם מותר לי להשתתף? שמעתי כמה הקלטות משנה שעברה מהקורס ומאד התלהבתי והוא מסביר מצוין. מאד התחברתי לסגנון, ואני רוצה ללכת לקורס. אני בקבוצת חברות שתבואנה אתי. האם הענין בסדר? או שיש פחיתות בצניעות? אני כן קבלתי על עצמי לא לדבר כלום עם הבנים־גברים! ומדבר סך הכל בשתים עשרה פעמים.

אני אמא לששה ילדים. לצערי בני הבכור התגרש והוא בעצמו צעיר מאד. במקביל מציעים לי שידוכים לאחיו הצעיר יותר. מאד קשה לי נפשית לדלג על הגדול. אבל אולי השם רוצה ככה. יש לי התנגדות פנימית לשמוע לקטן שידוכים, ומצד שני אולי כן צריך? איך אפשר להתגבר על העצב ועל הקושי ועל המשפטים שנכנסים לראש?

איך יכול להיות שאדם קם בבקר ויש לו מצב רוח והכל בסדר והוא כביכול אומר לעצמו שהוא שמח והכל בסדר ואז כהרף עין הכל מתהפך? פתאום אותו אדם שוכח שלפני שעה שעתיים הוא היה בסדר והכל היה נראה כל כך טוב ופתאום הכל מתהפך? האם הכל קשור למצב רוח? או פחיתות אמונה?

התחתנתי עם בעל מקסים ונהדר. בשידוך שלי ידעתי שאני מתחתנת עם בן חסידות מסויימת. מה שהתאים לי ולהוריי. תקופה קצרה אחרי החתונה בעלי גילה לי שהוא נוסע לאומן וכו'. הייתי צעירה מדאי על מנת להבין במה מדובר וכמו ילדה טובה איפשרתי לו לנסוע. היה לי קשה, כי זה היה כרוך בהסתרה מהורי והוריו. כך עברו השנים, שעד עצם היום הורי לא יודעים. אני לא התחברתי לברסלב ואם בעלי יחדל מנסיעתו לאומן יותר הענין לא יפריע לי. אבל מצד שני אני מאפשרת לו לנסוע ולא מפריעה לו. האם אי אפשר להגדיר את כל הסיפור הזה 'מקח טעות'? לא בקטע של הזוגיות שלנו אלא בקטע שבעלי הוא בעצם מישהו אחר ממה שאני חשבתי שהתארסתי אתו. כשאני מטיחה בו את הדברים, הוא מגיב: במה אני ברסלב? אני רק נוסע לאומן… ואני טוענת: אולי אתה לא ברסלב אבל הילדים הם כן. וזה כרוך בהמון סתירות והסתרות, בשידוכים וכו', והפתרון שבאמת יהיה ברסלבר אמיתי, גם קשה לי, כי לא גדלתי ככה ואני מרגישה שעבדו עלי. איך אני יכולה לצאת מהתחושה הקיימת ואיך אפשר להביא שפיות לחיים הלא ברורים האלו? למה כשמישהו ברחוב שואל אותי: "מה החסידות שלכם"? אני עונה משהו מבלי לדעת מה אני בכלל. אולי אני אשמה שהמצב ככה. אני מאד מבולבלת. אשמח לתשובה ברורה ופשוטה, בברכה.

יש כל מיני סוגי אנשים בעולם. יש כאלו שכל דבר קטן מביא אותם לבכי ולדמעות גם בתפילה וגם בסתם דברים שקוראים ביום יום. ויש את אלו שקשה להם לבטא את עצמם באופן של בכי ושל דמעות. עדיין זה לא אומר שהם יהודים חמים ויראי שמים. היתכן אדם שהוא בדרך כלל מאד רגשי ומאד יודע להוזיל דמעות אותו אדם שנמצא פתאום במקום רוחני כמו כותל או מירון לא מסוגל להוריד אפילו דמעה אחת? הוא מתפלל מכל הלב ומבקש מבורא כל עולמים כל מה שהוא רוצה ומתחנן לישועה אבל לא מסוגל בפועל לבכות. האם זה אומר שהוא לא ירא שמים מספיק? או אולי אפשר לתרץ שבמקום ציבורי קשה לו יותר לבכות? מה בעצם עומד מאחורי דמעות? האם תפילה עם דמעות יותר שווה? כתוב ששערי דמעות לא ננעלו. למתי מתכוונים? בתפילה או סתם באמצע היום?