לכבוד אהרן היקר
שלום רב!
שמחתי מאד לקראת השאלה שלך שמקיפה כמה שאלות 'צפופות' בפעם אחת, ואף כי אין היריעה מספקת להקיף את כל חללה של רשות תשובתך, אשמח לנסות לעשות סדר בדברים, לאחר התבוננות סבלנית. אתה תוהה בצדק אודות ידידיך חסידי ברסלב, העסוקים בענין הנסיעה לאומן, בפרט בעידן הבלתי פתור של הקורונה, שהם פזורים ברחבי אירופה בנסיון להכנס אל ארץ שבה נטמן אור האורות רבינו הקדוש מוהר"ן זי"ע, ושאלתך מתחלקת לשלשה: א. מה המעלה של נסיעה זו בכלל. ב. האם מעלה זו מצדיקה הזנחה של שאר פרטי החיים כגון השארה של אשה וילדים ללא בעל ואב למשך זמן ניכר, וכן הכספים הרבים שמוציאים על זה. ג. איך רבנו ז"ל הפליג כל כך במעלת הר"ה, וצדיקים אחרים אינם סרים למשמעתו ואין באים אליו לר"ה.
שאלות אלו הותירו בי הרהורים עמוקים, כי אתה חידדת בעצם את התשובה האחת והיחידה לכל השאלות כולן, ואין תשובה זו אלא פליאה נשגבה המסתכמת במילים בודדות: "אין אנו יודעים כלל"! ומה שאנו יכולים לעשות, זה להתחקות אחר השורש שגרם ליהודים רבים כל כך במהלך הדורות להשליך נפשם מנגד ולעשות את הדבר הגדול הזה בעיניהם – לקום מאיזור הנוחות שלהם ולעשות הכל כדי שיוכלו להיות בין המתקבצים אצל רבינו בראש השנה.
וכיון שסיימת את מכתבך בהוספת שאלה אחרת, עקרונית וחשובה – מה זה חסידי ברסלב בכלל, וקשרת את שאלה זו בסיכום כל השאלות, מה זה "אומן ראש השנה" בכלל, אתחיל משם, כי רק כאשר נבין את עומק פנימיות חסידות ברסלב, נוכל לפחות להבין למה אנו עושים דברים בלי להבין באמת.
חסידי ברסלב הם אנשים שהרבי פגש אותם באמצע חייהם (או שאביהם זכה לזה וכו'), והעיר אותם מהעלפון הרוחני שהיו שקועים בו, האמת של רבינו היא אמת ברורה ונוכחת, המגלה לאדם את מצבו האמיתי ומציידת אותו בעצות פרטיות על כל תנודה בחיים, רובם של אנשי שלומנו אינם שתילים בערוגה של רבינו מעת לידתם, אלא הם אנשים שבחרו בדרך זו, כי היא הקסימה אותם במעשיות הפעילה שלהם, הם חוו את הדרך הזו כמובילה ליעדם, הם הבינו, שהרבי הזה, הוא חי ממש, והוא מדריך אישי ומועיל בכל פניה בחיים. הלימוד בספריו הקדושים ובספרי תלמידיו הקדושים מגלה קצת מן הקצת מגדלותו הבלתי נתפשת של הרבי, שהוא בעיני כל חסיד ברסלב כאחד מיחידי הדורות: משה רבינו, רבי שמעון בר יוחאי, האריז"ל והבעל שם טוב הקדוש – באותה קטגוריה של "עושי הרעש" במהלך הדורות נכללת, לדעת המקורבים לרבינו, דמותו הרבגונית של הנחל נובע מקור חכמה.
ואם דרכו של הרבי, שהיא תימצות של כל דרכי עבודת השם מכל האסכולות של בתי המדרש הרבים המאירים את היהדות, כל אחת בדרכה שלה, מטמיעה את התובנה האלוקית בכל פרטי החיים, וכל חסיד ברסלב מחוייב לכל הגה שיצא מפי הרבי, הרי שבקשר לראש השנה הביטויים החריפים, המשמעותיים והחד משמעיים, מקבלים חוסן מיוחד, הרבי לא מותיר ברירה.
וכאן נבוא לדבר על ההתמסרות ה'מוגזמת' לכל הענין הזה, והעיסוק הלא פרופורציוני בנסיעות הבלתי רגילות לעיירה באוקראינה על חשבון הרוחניות היחסית, ועל חשבון האשה והילדים ומקום העבודה וכו', כי כל דבר שאדם עושה בעולם, העשייה שלו היא ביחס לחשיבות שלו, אם המדובר בחיי האדם עצמו, שום גדר לא יפריד אותו מהיעד, ואף דרך, ארוכה ונפתלת ככל שתהיה – לא תהיה קשה בעיניו, לנסוע אל רופא, נניח, שירפא את מחלתו האנושה. וכל זה גם מתרחש גם בעולמו הכלכלי של האדם, הנפשי, החברתי והאישי. ובמלים קצרות: ככל שהדבר חשוב יותר – המניעות מחווירות לעומתו.
הרבי בעצמו הבחין בשאלתך, וענה, איי צדיקים אחרים לא אמרו כך – תהיה עוד קושיה! כלומר, הנסיעה לאומן חייבת לבוא מתוך תהיה ואי הבנה, אין בידינו להסביר את רבינו, לאזניים הערלות שלנו מגיעים רק הצלילים המסכמים: "אין דבר גדול מזה"! איך יכול רבינו לומר דבר כזה? יכול! כי הוא יודע מה שהוא אומר, הוא הצדיק שהבטיח להקב"ה לתקן את כל העולם, והוא כבר נמצא בעיצומה של המלאכה הזו. הקריאה המהדהדת הזו, סחבה לאומן קרוב למאה אלף אנשים, שחלקם באו כי נשמתם הרגישה שכאן מקום תיקונם הנצחי, יש רבי שרוצה ומוכן לתקן אותם, זה הרבי שנוגע בעומק דעומק של הלב היהודי – ולוחש לו מעדנות: אין שום יאוש בעולם כלל.
הביטויים הרבים, מכל הצדדים וצדי הצדדים, המשיכו את המסורת להתקבץ אצל רבינו, מעת פטירתו ועד היום הזה, ברציפות אחת (גם כשלא היו יכולים להכנס לאומן), התמימות הפשוטה של חסידי ברסלב, שלא מנו אז אלא מתי מעט, היתה חדורה בעצמותיהם – ראש השנה? רק אצל הרבי! בלי קושיה, בלי הבנה, בלי כלום. "אני קבלתי מהשם יתברך מתנה את הראש השנה", הם לא תכננו להפוך את העולם, גם בעלי היומרה ברת החזון שבהם, לא העיזו לחלום על יותר מאלף אנשים שנעשים "שכנים לבית התפילה", וזכורני בשנת תש"ן, כשזכיתי להיות בפעם הראשונה באומן בר"ה, היינו באמת רק כאלף איש, שבעינינו היתה זו אחת מנפלאות היקום של השם יתברך. על שבעים אלף איש אין לי באמת מה לומר, לא נותר לי אלא להרכין ראש, ולראות את מגמת העליה הזו במהירות מסחררת, ולהודות להשם יתברך שפתח את פתח תיקון העולם כולו. "כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי"…
השאלה למה הרבה אנשים טובים וצדיקים לא התקרבו, ואין אומן ראש השנה מדבר אליהם אפילו בקצת, ואדרבה, יש עדיין עולם שלם של צדיקים וחסידים, גאונים ורבנים שרואים בדבר הזה – משהו זר ובלתי מוכר, ואינם נוסעים לר"ה, וגם מונעים את הדבר הזה… מה אומר לך? במקום לומר את המלים הצפויות: שאנו זכינו למה שהם לא זכו (שזו תשובה של אמת כלשהי), התשובה היותר נכונה היא לומר בזהירות, שלפי ההגיון, והמקום המוכר שלנו – הם הצודקים! ואנו, התמימים והפשוטים עושים בהחלט דבר שאין לו שום הגיון לפי הידע האנושי הרגיל, אבל בידע הגבוה של הרובד הנעלם ביותר, אנו מקשיבים לקול של רבינו שעדיין מהדהד בחללו של עולם: מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה…
קבלתי את המחמאה המדהימה שלך, שמכתירה אותי כחסיד ברסלב, אשמח לאמץ אותה בכל לבי, וכל חסיד ברסלב, כאשר ישמע את המחמאה הזו, עשוי להסמיק מעט, כי להיות חסיד ברסלב – זה להיות צדיק גמור ממש, יותר מכל הצדיקים שאתה מעלה בדעתך, כי העצות וההדרכות שכתובות בספרי רבינו אינן נותנות מקום לברוח מהתואר הזה, כלל וכלל. המעט שאני יכול לייחס לעצמי ולשאר המסתובבים ברחבי העולם להשתחל פנימה – שאנו מאמינים ברבינו ז"ל, ומנסים ללכת בדרכיו הקדושות, שזו זכות וחסד חנם, שאין לה פשר בכלל.
בדרך כלל, אם האמונה של הנוסע לאומן היא אמיתית באמת, האשה והילדים שותפים למאמץ הזה, האשה שרואה את האש בעינים של בעלה כשהוא מדבר על הראש השנה של הרבי, היא מתחילה להבין מה שבעלה מבין – שאין אנו מבינים כלל, וכבר אמר אחד מאנ"ש: ולמה נוסעין? רחמנא אמר תסעו! כאשר מחדירים בעומק את הענין של רבינו בבית, הרי שהמאמץ למול כל הדבר הנוראי הזה הוא חיוור וקטן ביותר, וההתפעלות היא לכיוון ההפוך – כמה קל ודי פשוט בדורינו לזכות לאור הזה, לקבל תיקון נפלא שאין כמוהו, ולזכות "לשמוח כל השנה" על זה.
ברם, השנה, כאשר העולם הזדעזע מהנגיף הלא פתור הזה, נכנסה אומן לשגרת מלחמת קיום, הברסלבים לא רואים בנגיף סיבה מוצדקת להפר את "תיקון העולם" ממש, והחלו המאבקים האישיים של כל אחד להגיע אל המקום ההוא, שבעמדת ההמתנה לקראת הגאולה השלימה, יונקים את החיות הקדושה משם, לאור האמור לעיל, מובנת הנהירה לארצות שונות ומשונות, כדי לזכות להיות נכללים בהכתרת המלך, מלכי המלכים, יתברך שמו, ביום ראש השנה הקדוש והנורא.
עליך לזכור, כי הנסיעה לאומן אינה ענין של אנשים כמונו, אלא היא ענין של רבינו ז"ל בעצמו, אנו נוסעים בשבילו, בגללו, למענו, וכאילו, מסייעים לו בעבודת התיקונים שהוא עושה עם נשמות ישראל, לכן ההשוואה לשאר צדיקים ויראים ושלמים שלא באים היא מיותרת, משום שאין אנו משווים את עצמנו לאף אחד, אלא אנו מסתכלים על מה שאנו צריכים לעשות ביחס לאמת של הרבי.
אקוה להשם יתברך, שעניתי לך מעט על דברים גבוהים ורמים כאלו, ואידך פירושא, זיל וגמור בספריו הקדושים, כי משם תוצאות חיים.
הכותב בגעגועים אל צדיקי האמת המתקנים אותנו.
באהבה גדולה
שלמה ברוך