בעזרת השם יתברך, יום שלישי, ב' דראש חודש תמוז תש"פ.
לכבוד ר' אלימלך שיחי'.
שאלתך מתבססת על הנחה של השוואה מוחלטת באהבה שבין בני אדם, שאז אם אחד מוסר נפשו בעבור זולתו, הרי שהוא ויתר על ההנאה שבאהבה, כך יוצא מתוך דבריך. אכן, באהבה הרגילה שאנו רואים בין בני אדם, זו לא אהבה אמיתית, זו אהבה אינטרסנטית, כלומר, שנינו נמצאים יחד במעגל של נתינה וקבלה, וכעת, אם אחד משנינו יפסיד את מהותו – הרי שהאהבה לא השתלמה לו. זו אהבה בין בני אדם הנפוצה, אבל אי אפשר לקרוא לה אהבה כלל, כי אם אהבה עצמית והמון דמיון ואשליות, בדרך כלל אהבה כזו גם לא מחזיקה מעמד, וכמאמר רבותינו ז"ל, אהבה התלויה בדבר, בטל דבר – בטלה אהבה.
אבל האהבה האמיתית לא תיכון כי אם כאשר מבטלים את האנוכיות שקורין אגו בלעז, כאשר אדם רואה באמת 'רק' את טובת זולתו לנגד עיניו והוא מוכן לתת את כל אשר לו בעבור זולתו, אבל באהבה גשמית די בהכנעת האגו ולא לגמרי, כי אם לתת לו את הפרופורציה הנכונה, מה שמגיע לו, ומה שלא מפריע לתדר האהבה שביניהם.
אבל אהבת הבורא העליונה, האמיתית, והגדולה עד מאד, עליה להיות בכיתות האגו עד אין סוף ואין תכלית, בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך, ממש לתת את כל כולך ואת כל אשר לך, בלי הותיר דבר, כי עזה כמות אהבה, אם אין משהו למות עליו הוא לא רציני, זאת לא אהבה, אלא דמיון, ולפעמים זה ההיפך מאהבה, כי אין את ההסכמה להתמסר לגמרי. ואכן, כך ראו בפועל ממש, שיהודים בדורות של שמד, מסרו את נפשם באמת להשם יתברך, למרות שחלק מהם לא היו בדרגות עליונות מאד, אלא היתה להם אמונה פשוטה, שהפכה ונהייתה לאהבה גדולה אינסופית לאלקים חיים.
ויתירה מזאת, כאשר מדובר בנותן החיים, הרי שנתינת חיים אליו, אינה נתינת משהו ממני אליו, כי אם השבת מה ששייך לו, כי אם הוא מבקש זאת, עלינו לתת לו זאת, ובמיוחד שהוא עצמו יכול כל רגע ליטול בעצמו וכו' וד"ל, והלואי שנזכה לקדש שמו של הקב"ה בחיינו ובכל פינה שנפנה.
אשריך שאתה מתעסק בעניני עבדות השם ואהבת השם, הכוללת את כל האהבות, ומי שזוכה לאהבת השם – זוכה לשלוות הנפש בחייו.
המאחל לך שתזכה להיות איש כשר באמת ולחוש את אהבת השם באמת בתוך לבבך.
שלמה ברוך