בעזרת השם יתברך, עש"ק משפטים תשע"ד
לכבוד ידידי היקר והנכבד ר' זעליג שיחי'
ביקשת ממנו שאכתוב לך דברי חיזוק למען שתחיה את נפשך, הנה כעת בא שבת קודש, ויום זה ממלא את כל חלל העולם באלוקות, ואפשר להיות נעשה כבריה חדשה, ולהרגיש כאילו נולדת מחדש ממש, וזה חיזוק עצום, לדעת ולזכור, שכל הים הגדול הזה של דברי התחזקות אינם דברי ניחומים בעלמא, למען יהיה טוב על הלב, אלא הוא האמת האמיתית שאין דוגמתה, שאנו יכולים באמת להתחיל מנקודה כלשהי בחיים ולהמשך אחריו יתברך, ולהיות דבוק בחי החיים, ולזה לא צריך שום הכנה, רק לכוון דעתו בכל רגע שרוצה, ולומר לאבינו שבשמים – יהיה איך שיהיה אני אוהב אותך, ואני רוצה להמשך אחריך תתברך ותתעלה, וכל דיבור שמוציאים בעת שהלב שבור עולה עד אין סוף ואין תכלית, ועושה נחת רוח אל הבורא מה שלא עולה כשאדם מלא גיאות וישות וכו'.
לפעמים קשה לחזק אחד שיש לו ידיעה בדיבורי התחזקות, כי אומר לנפשו, אני יודע את הדיבורים האלו, אבל אני שבור, והם לא מחזקים אותי כעת, לכן צריך לחדש הדר זיום של הדיבורים, לצייר בדעתו שכאילו עומד לפני ולפנים ממחיצת הפרגוד כביכול, ועומד פנים אל פנים מול הקב"ה, ואומר לו השי"ת – תדע לך, שכל העבר שלך אינו כלום, ואף שאתה צריך לעשות תשובה, אבל אתה יכול להיות קרוב אלי כפי שלא היה קרוב אדם מעולם, קרוב למעלת הנבואה ממש, ולזה צריך ביטול הישות והגאוה, כי הרבה פעמים האדם לא מתאים לו – עס פאסט איהם נישט, שנפל כל כך, ולכן הוא שבור ומרוסק, כי היתה לו תאוה להיות שיינער יוד, או עכ"פ לב ישר בלי יסורי מצפון, ורבינו גילה לנו שאיננו יודעים כלל מהי עליה ומהי ירידה, כי כל זמן שאדם יש לו אמונה בהשם יתברך, ולא נפל אל קליפת המינות ח"ו, זה סימן שלא דחפו אותו החוצה, והקב"ה עדיין אוהב אותו וכו'.
לא טוב לחשוב על עצמו כאילו הוא רשע וכו', ואף שיש לו על זה ראיות ומופתים מהנהגתו הבלתי רצויה וכו', צריך לסלק דעתו ומוחו ולהאמין בתמימות ובפשיטות במה שאומר השי"ת עלינו שאנו צדיקים, ממלכת כהנים וגוי קדוש, ועמך כולם צדיקים וכו' וכו', איי יש קושיות על צדיקים כאלו וכו', זה לא מעניין אותי, אני מאמין בתמימות בדברי ה', כי בפנימיות בפנימיות בפנימיות, כל זמן שאדם יש לו אמונה – הוא בבחינת צדיק יסוד עולם, ואף שעשה הרבה מעשים לא טובים, אלו המעשים לא פוגמים בנקודה הקדושה ההיא, ומשם הוא יכול לחזור בתשובה ולשנות מעשיו לגמרי, אבל רק בתנאי שיאחז עצמו לצדיק.
ומה צדיק עושה כשמרגיש שאין לו כלום, לא עולם הזה ולא עולם הבא וכו', ורוחו שפלה לגמרי, ותאמין לי שהשפלות של הצדיקים האמיתיים היתה כל כך כל כך, עד שלא היה להם שום הרהור כאילו יש איזה יהודי יותר גרוע מהם, ומה הצדיק עושה אז? מוסר את עצמו לגמרי אל השם יתברך, ממש מבטל את עצמו, כמו בהמה שלוקחים מהראש שלה קרן לעשות ממנה שופר, וכל התיקונים של תקיעות ר"ה נעשים על ידה, ואין לה שום מחשבה כלל, מה מי ואימת? רק הכל בפשיטות, הקב"ה צוה לתקוע, לוקחים בהמה ומחלצין ממנה שופר וכו'. כך האדם צריך להיות בעצמו, כל כך פשוט, כל כך שבור ושמח, שממש לא אכפת לו מצבו, הוא רק רוצה מעתה לעשות רצון השם, אף דהוה מה דהוה.
יש משל למלך, שרוצה להסיר הכתר שלו מעל ראשו, והוא מניח אותו על מסמר תקוע בקיר, לא יעלה על הדעת לומר, שהמלך מסר כתרו ומלכותו אל המסמר של הקיר, לא כן אם מסיר הכתר מעל ראשו ונותן אותו בראש איש אחד, פשוט וברור שהאיש ההוא נעשה מלך, כי המלך לא מניח הכתר על ראש אדם. וההפרש הוא, שהמסמר הוא בטל לגמרי אל הכתר, וממילא אין שום מניעה למלך להניח הכתר עליו, לא כן האדם הוא ישות בפני עצמה, והמלך מעולם לא יטעה להכתיר את זולתו וכו'. כך הוא כביכול במדת הכתר דקדושה, שהיא תכלית הרצון שברצונות, ההשגה הגבוהה ביותר, מי שהוא בבחינת מסמר, ואינו חש את עצמו כלל, רק חושב כל הזמן שכל כולו נועד רק להיות משרת אל הכתר העליון, הוא זוכה למדרגה הגבוהה ביותר, שהקב"ה שורה בו, אף שהוא רק מסמר פשוט וכו', אבל מי שהוא יש וכו' וכו'.
בדרך כלל, קשה לאדם להיות מסמר, כי סוף כל סוף, הוא חסידישער איד, שיש לו מעלות ומדות טובות, והרבה נקודות של קדושה והשגה, אבל כשנופל, הבעל דבר מאד מפחד, שכעת, בעת הענוה והשפלות ימשוך את עצמו האדם אליו יתברך, מה עושה? מפיל אותו לעצבות! והסימן הוא שזה לא נכון… כי איך יכול להיות שאדם יהיה שבור כי לא עשה רצון ה', וכתגובה על זה – מוסיף להרשיע בזה שהוא עצוב, ורבינו כבר אמר, שעצבות הוא כמו שהוא ברוגז עמו יתברך. ועכשיו הגע בנפשך, אדם נשבר כי לא התפלל מנחה ח"ו למשל, אבל להיות ברוגז עם השי"ת? זה כבר הרשעות שאף יהודי לא יאחל לעצמו.
והמציאות מוכיחה, שהעצבות הזאת סרה ופונה מהאדם במשך הזמן, ואינה נמצאת אצלו תמיד, אלא מתחזק ונופל שוב וכו', ומה רואים מזה? שזה דמיון ממש, עליו לעשות את שלו, ולא להסתכל על זה, לא להסתכל מי הוא ומה הוא, כמו סאלדאט – חייל, בשירות המלך, שאינו מעיז להמרות פיו, לא אכפת לו אם הוא שבור או לא, אם זה צחוק או לא – המלך צוה אותו לעשות משהו – הוא מוסר את נפשו לזה.
הנה למד ממני, אתה מבין מאליך, שאני אוחז מעצמי כמו שאתה אוחז מעצמך, ותאמין לי שאני יותר גרוע ממך ומכל העולם, ואני אומר להיפך, אם הבעל דבר שבר אותי כל כך, אני אעשה גירא בעיני דשטנא, נישט נאך לאזן כוחות הרע, אלא ההיפך, לשמוח ולרקוד על שלא עשני גוי, ומכוח השמחה הזאת, מבטלים את כל הדינים הקשים, וכל המחשבות הרעות, וכל השטויות שמשכיחות מאתנו שאנו זרע ברך ה', שהקב"ה חפץ בנו, שאנו היחידים בעולם שמאמינים לתורה ולשו"ע, כמה כבר יש בעולם? בודדים, השרידים אשר ה' קורא, ואנו נמנים בין ההיימישע יודן, האם יש אושר יותר גדול מזה?
האם חייל בעת מלחמה זוכר דברים מעצמו, הוא רץ לתוך קשרי המלחמה עם פנים שטופות דם, אינו מרגיש כלל שום דבר, אינו מתעניין בשום דבר, רק לכבוש את ארץ האויב, ולהציב שם דגל ארץ מלכו, ואף שחוטף מכל הצדדים, מכות ורציחות וכו', הוא מתקדם הלאה, ולא נסוג אחור. ממש כרעיון הזה, אנו נמצאים בדור שפל ביותר, האויר ספוג טומאה וכפירה שלא היה מעולם, כמעט אין ד' אמות נקיות בזה העולם… וככה רוצים אותנו נמשכים אחריו יתברך, משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו.
זעליג היקר, בעת שאני כותב הדברים אני מלא דמעות, כי אני מרגיש שאני כותב לך דברי אמת מאד, עליך להתעורר מאד לעזוב את כל המחשבות העצמיות, שמהם באים כל הספקות, וכהדין תרנגולא דמנערת גרמה מן קטמא, התרנגולת כשהיא מלאה אפר, ורוצה להתנקות – אין לה הרבה עבודה, זי געבט זיך א ריר א הער און א ריר א הער, און זי ווערט ריין… ההתחזקות הזאת, של מחשבה אמיתית אחת, פתאום יבוא האדון אל היכלו, בשעתא חדא וברגעא חדא, נעשה האדם נקי לגמרי לגמרי, כי חיזק את עצמו באמונה, וחיזוק אמונה היא הקדושה עצמה.
ולעצם הדברים, כשעולות לך מחשבות של ספקות, אולי אין בזה אמת וכו', אתה צריך לחשוב אותן מחשבות ראשונות של התלהבות שהתחלת לעשות אז… מה חשבת אז? מעיקרא מאי קסבר? הרי אז היית מלא שמחה, כששמעת בפירוש שצדיקים מחיים את עצמם בעבודתך, האם התבטל הענין? האם אתה באמת חושב שמי שכבר קבע עצמו על החוברות שלך, היה עושה זאת מבלעדיך? היה הולך אל הספרים שאפע ומוציא ירושלמי ולומד? אתה הרי יודע שזיכוי הרבים של מילה אחת של תורה עולה עד אין סוף, ונשמה שזיכתה את זולתה בתיבה אחת של תורה, יש לה מזה שכר ועונג מאות בשנים…
על כן חזק והתחזק ביותר, לדעת שהכל ממנו יתברך, ומה שאתה צריך לעשות הוא רק מהיום והלאה, לחשב חשבונו של עולם, מה עושים פון היינט און ווייטער, אבל רק במחשבות של צדיק, כלומר, כיון שאני צדיק, אני אעשה מה שצדיק היה עושה במצב שלי, התפלות כמו צדיק, הברכות כמו צדיק, המחשבות כמו צדיק… וכל זה אפילו שעבר מה שעבר, כי כל מעלת ודבקות הצדיקים הוא כפי מדת ההתחזקות שלהם.
מגודל השברון שלך, אתה תבין כמה אתה חשוב אצל הבורא יתברך, וכמה הבעל דבר מפחד ממך, יש מליוני אנשים בזה העולם, שעושים מעשים איומים ורעים ביותר, והם מלאים שמחה וצהלת רשעים על זה, ואינם מתחרטים כלל, ואילו אתה… מרוב אמונה שיש לך אתה שבור והרוס לגמרי, וזה מורה על נקודת האמונה שלך, ונמצא שדייקא מתוך השבירה אתה צריך להחיות את עצמך ביותר, כי זה מראה כמה שאתה אוהב את הקדושה, וזה בחינת מה שאמר רבינו לקחת את היגון ואנחה ולהכניסה לתוך שמחה.
אני מאחל לך שבת שלום ומבורך, וכידוע שהקאמרנער אומר ללכת עם בגדי לבן בשבת, ואם לא יוכל שיצייר בדעתו על כל מלבוש, כאילו הוא מלבוש לבן וכו', וזה רמז על לובן הנשמה שלנו, שאנו טובלים בשבת קודש בנהר דינור, בדבקות שלהבת האהבה אל השם יתברך, ובזה אנו נהיים בריה חדשה, בחינת כל מלאכתך עשויה, ויהי רצון שנזכה להרגיש אותו יתברך כראוי.
מנאי אחיך ידידך
שלמה ברוך בן רבקה