האמת שקשה לקרא את מכתבך בלי לדמוע ולהשתתף בכאב הגדול, שעבר עלייך, אין זה כל כך רלוונטי עד כמה הבן שלך מקסים וירא שמים, כי הכאב גדול בלי קשר, אף אמא לא שמחה כשכל הצפיות לא התממשו והבן חזר הביתה בוש ונכלם, וההורים כואבים את כאבו שהוא גם כאבם, ועוד כאבים צדדיים, שלופתים אותך כל כך.
את מדברת על כך, שאת לא מצליחה לחזור לעצמך, ואת עדיין בצער הזה כבשעה ראשונה, ולמרות שזה מאד מובן, אבל אני אשתמש במלים שלך בסוף המכתב: הבית שלי צריך אמא חזקה ולא בוכה. זה המוטו שצריך להנחות אותך, האמת… הטוב האמיתי שיהיה לך.
כשתגיעי למקום בו תוכלי לתת למקרה את המקום הנכון שלו, ולא למנף אותו מעבר לכל פרופורציה, כי אף שהכאב הוא עמוק, ענק וחד, אבל כשמתחילים להתחבר אליו בלפיתה חזקה, אין סוף לצער, והוא מתגבר והולך עד אין סוף.
אין מלים יותר טובות להתחזקות, ממה שרבנו הקדוש אמר, דברים נפלאים מאד, שצריכים להיות אצלנו כמו צו החיים, וזו לשונו (לקוטי מוהר"ן, חלק א' סימן קצה): "בצר הרחבת לי" (תהלים ד, ב), היינו שגם אפלו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו, כי אם יסתכל האדם על חסדי ה'. יראה, שאפלו בעת שהשם יתברך מצר לו, גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו, וזה: "בצר הרחבת לי", הינו אפילו בתוך הצרה בעצמה, נתת לי הרחבה בתוכה, מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות, וייטיב עמנו מאד, אך אפלו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו; עד כאן לשונו של רבנו.
זו הדרך להגיע למה שאת צריכה ורוצה, להסתכל על ההרחבות הגדולות שבתוך הצרה עצמה, וזה כן שייך למה שציינת שהוא אדם מקסים וכו', אז זו סיבה לבכות ולהצטער? וכי אדם כזה לא יבנה את ביתו ביום מן הימים ואז תהיה לך שמחה גדולה שתרפא את כל מה שעברת. והשמחה הזו צריכה להיות אצלך בלב, שיש לך ילדים טובים, ובית ובריאות, מה שזה לא כל כך מובן מאליו, ורבים רבים בעולמנו אין להם את זה, ובתוך הצרה בעצמה – יש המון הרחבות, על כן תמיד זכרי את הפסוק הזה: "בצר הרחבת לי" – השם מרחיב אתי, עושה אתי טובות אמיתיות, למרות שקשה לי כעת לשים לב אליהן, או לזכור אותן באמת, הן טובות גדולות ואמיתיות, שאני מאמינה בהן ועוד אזכה לראות אותן.
את דברת על אלו שמנסים לעזור לך ולא יכולים, האמת, שרק את יכולה לעזור לעצמך – על ידי מודעוּת חזקה ופנימית, שבעצם הכל טוב באמת, ואסור לך לאבד את עצמך כלל כאשר מאורע או מקרה פוקד את החיים, ונהיה עצוב בלב, אז הזמן לעשות בדיוק ההפך – להתרומם מתוך העפר של העצב, להתעלות כלפי מעלה, לראות נכוחה את האמת – שיש המון טוב עם מה להתחזק ולשמח.
זאת לא התחזקות בלבד, זו האמת! כי אנו נוטים בשעת חושך לשכוח שיש בוקר, ואנו מאבדים את עצמנו ורואים שהעולם נחרב, וזה לא רק שזה פוגע בעצמנו, ומאד, אלא גם זה לא נכון, העולם שלנו מלא בחויות חיוביות וטובות, שאין לנו תמיד את השכל להודות עליהן, אסור שכזה דבר יקרה, אנו אנשים מאמינים ובזכות האמונה הזו – יתהפך הכל לטובה.
כאשר האמונה הזו תהיה ברורה אצלך, שהכל זה חסדים גמורים מהשם, גם הדברים הטובים שיש לך, וגם הדברים שכרגע מעיקים מאד, אז תוכלי לשמח, ובטח כאשר מגיעים החגים שאז אם תתני את עצמך לשמחה של הקדוש־ברוך־הוא, הוא ישמח גם את לבבך. העצבות, חלילה, מביאה עוד עצבות, ולא את זה מה שאת רוצה בחיים שלך, את רוצה שמחה? לכי אליה, התמסרי אליה, תכוני את המודעות הפנימית אל האמת הזאת, ובעזרת השם הכל יתהפך לטובה.