שלום רב!
השאלה ששאלת מאתגרת מאד, כי התשובה עליה צריכה להתנסח בזהירות, ועלי לבוא ממקום מבין ומכיל את הקושי ואת ההתמודדות, ויחד עם זאת, להביע בבהירות את דעת התורה הקדושה, כפי שאנו מעונינים לדעת בכל צומת בחיים, מהי דעת תורת חיים בנדון.
ניסוח השאלה מעורר מחשבה עמוקה, את מצינת את הקונפליקט בינך לבין בעלך הרוצה בעוד ילד, אך לא ירדת לשורש הדבר, האם אנו חייבים להביא כמות ילדים בלתי מוגבלת, ומהו המקור לכך, ומה הם גדרי החיוב, מלבד זאת, העלית קושי אישי, של חרדה מהלידה אשר על כן את דוחה את הדבר מחודש לחודש.
והשאלה הבאה שלך עוררה בי קושי יותר גדול לענות, האם אני מתנהגת בסדר, והאם השם כועס עלי, והאם הדברים הקשים בחיים באים בעקבות כך. ברור, שאני לא יכול ולא ארצה להיות במקום של 'השופט כל הארץ', לדון אם את בסדר או לא – זה בלתי אפשרי, כי אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואם השם כועס עליך, זה בטח לא הסגנון האהוב עלי, להתיימר לדבר בשמו של אוהב עמו ישראל, וקטונתי מלהביע דעה על הדינים שבשמים, ועל התוצאות הבלתי רצויות שאת רואה בחיי היום יום, זה בטח לא התחום שלי, ובודאי תביני שאדלג על תשובה ברורה, כי אין אנשים כערכנו יכולים לענות עליה בודאות.
במקום זה, ננסה יחד לבדוק את המקור ההלכתי לריבוי ילודה, הנהוג אצל שלומי אמוני ישראל, והאם הסיבה הזו מוצדקת גם במחיר של קושי אישי, ומהי הסיבה שיש כאלו שמתיעצים עם מורי הוראה על הפסקה בין הילדים, או הפסקה לגמרי, ואחרי שהדברים יהיו לך ברורים לגמרי, את ההחלטה הסופית את יכולה לעשות, והמניע היחיד לכך יהיה שמחה ואהבה ורצון לקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא, ולא כמי שכופים עליו.
וכאשר נצליח לחשב על השורש ולהבין אותו היטב, נוכל למצא עצות ודרכים איך לשכנע את עצמך, ואיך שלא לפחד מהעתיד הלוט בערפל, וכיצד מיישמים זאת. ציינת שאת מאמינה שאף אחד לא יכול לקבוע לך את ההתנהגות בקשר לילודה, אכן, צודקת את, הרבנים לא קובעים, ואף אחד אחר, הם יכולים לעשות מה שאנו עושים כעת – ללמד, ולהבין לבד, אם זהו חיוב מצד דעת תורתנו. וחוץ מזה, שאני סבור שבדרך כלל הפניה לרבנים היא לא שהרבנים ישכנעו ויאסרו, אלא פונים אליהם כדי לקבל היתר הלכתי לכך, כלומר, לאי ילודה.
אמרו חכמינו הקדושים, זכרונם לברכה (יבמות סב ע"ב): תניא, רבי יהושע אומר, נשא אדם אשה בילדותו, ישא אשה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר, (קהלת יא, ו): "בבקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים". וזאת למרות שמן התורה כבר קיים האדם את מצות פריה ורביה, בהולדת בן ובת. נהגו ישראל קדושים שלא לעצור כלל את הילודה, ולהוליד בנים ובנות כמה שאפשר, ביודעם שזהו הרצון הברור של מי שברא אותנו ונתן לנו חיים.
יחד עם זאת, צריך לזכור, כי המצוה מוטלת על האיש ולא על האשה, אבל כיון שהיא לא רוצה למנוע אותו מן המצוה, אזי אם היא מרגישה שהיא לא יכולה, או שנשקפת לה סכנה או חוסר בריאות בגוף ובנפש, נוהגות הנשים הכשרות להוועץ במורה הוראה ירא שמים שיש לו גם הבנה בנפש האדם, ולכן נוהגים להתיר לנשים לעשות מנוחה וכו'.
אבל צריך לזכור, כי בשורש הענין, הרצון של הקדוש־ברוך־הוא הוא – שמי שיכול – שיביא ילדים, ולא יסתכל על העולם המודרני שרואה בכך איזו פחיתות או בושה וכו', כי משפחה עם ילדים רבים היא בעצם קיום הרצון של יוצר האדם, וזה צריך להיות השיקול העקרי בכל הענין הזה, שאם יש אפשרות – לעשות אותה.
מבין אני שהקושי העצום שעברת בהריונות, הותיר בך טראומה, ואת מפחדת לעבור זאת שוב, וזה דבר לא פשוט בכלל, ואין לזלזל בהרגשה שלך, כלל וכלל, יחד עם זאת, ברור לי, שאם תדעי בטוח בטוח, שזה הרצון של הקדוש ברוך הוא, את תוכלי להתגבר על עצמך ולעבר את הקושי הזה, שהוא זמני, כמובן, ולזכות לעומת זאת להביא נשמה לעולם, שתביא לך רק טוב, ומי יודע אי זה מהם יכשר, כמו שמובא בגמרא הזאת שציטטתי, שהמשמעות של זה – מי יודע את מי אנו מפסידים בכך שאיננו מביאים אותו לעולם?
הקושי והסבל בא על ידי הגזירה של הקדוש ברוך הוא, ולא כולן סובלות במדה שוה, ואפשר שגם לא יהיה סבל כה גדול, הרי אין להקיש ממקרה למשנהו, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, וכגודל הקשי – כן גדל השכר, ואין עצה אחרת לשכנע את עצמך כי אם על ידי תפלה ובקשה, רבונו של עולם! עזור לי, שיהיה לי כח לעבור את זה, ושזה יעבור בנקל בלי סבל מיוחד, ושהכל יבוא על מקומו בשלום.
אם וכאשר, כן תרצי, ותראי שאת מאשרת לעשות את הצעד הנפלא הזה, עלייך להתיעץ עם רופא ממחה, וכן כדאי להתיעץ עם מורי הוראה שיש להם ידע ברפואה וכו', כי הגיל המתקדם שלך, אינו כגיל הרגיל להולדה כל כך, אבל אם תזכי להביא עוד ילד יהודי שיעיד על אמיתתו של הקדוש ברוך הוא, שמע ישראל וכו', אין לתאר ולשער את השכר שלך, שהוא נצחי לעד ממש.
במקום להסתכל על הצרות כגורם לכך, הבה נדבר ההפך, נכתוב מה תרויחי מהצעד הזה, ברור, שכל צער שמצטערים על קיום המצוות, מונע מאתנו המון צער אחר, ומביא עמו שכר גדול לאין ערך, וככל שהענין יותר דורש מסירות נפש, כך תראי דברים נפלאים בחיים שלך בעקבות זאת, וזאת כאמור, עם התייעצות ברופא ממחה וכו', כנ"ל.
חשבי עם עצמך, מה גדלה מעלתה של אם יהודיה, שמביאה דורות ישרים מבורכים, וכל צדיק וירא שמים שיצא מהענף הזה, הכל יהיה בזכותה לנצח, מי יכול להפסיד דברים שכאלה?
כל מה שכתבתי הוא רק ללמוד את הנושא שוב, ביחד אתך, ולא חלילה לכפות עליך דברים שאינך מסוגלת, על מה שכתבת – הצער הגדול שאחר כך, על זה צריך להתחזק באמונה שהשם נותן את הכחות לכך, לפעמים ילד אחד יכול לעשות צער גדול כמו עשרה ילדים, ולפעמים ילד אחר מרוה את ההורים שלו נחת כל כך, שהם שמחים על זה שהוא נולד להם, חישבי על הכוון החיובי. ובסופו של דבר ההחלטה בידים שלך.
המאחל לך הארה מן השמים שינחה אותך ה' בדרך האמת לפי שורש הנשמה והיכולת שלך.