שלום רב!
כיון שלא ביקשת זאת, לא אכנס לענין הסיבה, מדוע אנשים חרדים לא מגדלים כלב בתוך ביתם. כי אחת היא אם הסיבה מוצדקת לדעתך או שאפשר להקל, הענין הוא פה יותר ההשתייכות לציבור שומרי תורה ומצוות החרדים לדבר ה'. עם זאת, צריך שהתשובה תהיה כנה, מעומק הלב, לא איזה סוג התלהמות או הרגשה לא פתורה נגד הדבר הזה. כי כשהילד שואל, הוא אמור לקבל תשובה מובנית, אמיתית כי כעת אנו עוסקים לו בפריט הזה אלא בהעברת המסר.
כך או כך, יש לנו אימון בהרגשה הדקה של היראים מדור דור, מאבותינו ורבותינו, שלא גידלו חיות מחמד בתוך ביתם, וזאת גם מסיבת הצער בעלי חיים כשלא מטפלים בהם כראוי, או שאר ענינים שיכולים להווצר מהחזקת בעל חי בבית, וכך היו נוהגים באמת, כשלא היו צריכים לגדל, לא היו עושים זאת סתם דווקא לשם שעשוע, אלא אם כן יהודי החזיק חווה והיה לו כלב שמירה וכו'.
רבים מהאנשים בינינו, רואים את הדבר הזה כמו צביעות, בבחינת "מה יגידו", הדברים אינם פשוטים כל כך, ההשתייכות של יהודים לקבוצה של מקיימי השולחן ערוך בהידור, אינה דבר של מה בכך, אלא יש בתהליך התרבות הזאת נימים של רצון להתקרב לה', והרגשה דקה מה כן מתאים ומה לא מתאים, ולמרות שהכל כתוב, ידעו יהודים איך להתנהג. בדרך כלל, אמא יהודיה התעסקה בגידול ילדים, ולא בגידול חיית מחמד… ילדים יהודים נרתעו מהכלב, לא רק בגלל שלא היה בסביבתם, כי מכבש ותרנגול אין להם רתיעה. משהו בחיה הזאת – הרתיע – וכבר אמרו חז"ל ולא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, וזה כבר נתון להגדרות וכו', אז לא היה כלב בבית יהודי, ירא ושלם.
כשאנו מדברים על עצמנו, אנו לא מדברים ביחס לאלו שיש להם, כלומר, לא מי שאין לו – הוא אדם יותר טוב, רק בגלל עובדה זו. ולא מי שיש לו – הופך לאדם מאוס ולא תקין. זה בדיוק היופי של החינוך החיובי, לעומת החינוך השלילי שאינו בנוי אלא על שלילת האחר.
כאן אנו לא מחנכים לא לגדל כלב, אנו נאלצים להסביר לילד שרוצה מה שראה במקום אחר, בלי להבדיל בניואנסים, ומותר לנו לרצות בצביון ובאופי של בית, בדיוק כמו שמותר לנו לבחור איזה סוג צביון גשמי אנו מעניקים לבית, כפרי או מודרני וכו'. אם הצביון החרדי חשוב לנו, או בגלל הטעמים הכמוסים שבודאי ישנם, או אפילו כדי לבדל, ושמא אף שלא להרתיע שכנים, זה דבר אנושי לרצות להיות כמו החברה שלך.
את כל האמת הזאת מעבירים לילד בלי השליליות שבענין, אנו יכולים גם לא לשתף בסיבות, אבל לא להרים קול צעקה: מה פתאום כלב? איכס וזה. כי זה ממש לא איכס ולו זו הסיבה, אפשר לומר בפשטות, לנו אין כלב, כל משפחה קונה דברים שהיא אוהבת, אנו אוהבים דברים אחרים, ואני לא רוצה לקנות, זה שווה הרבה יותר מהתפתלויות שונות ומשונות.
מותר להגיד שלא יודעים את הסיבה, ומותר גם לחשוב שאין סיבה, אבל אם ההחלטה היתה על צביון, זהו דבר משובח – לרצות צביון מסויים, כי לצד החיצוניות שבו והכללים שלו – יש בו פנימיות שאותה אנו כן רוצים. סביר להניח, שלפעמים פתיחות מסויימת עלולה לפתוח עוד דברים שלא תרצי בהם.
כל זה כתבתי אם אכן החלטת שלא לגדל כלב, וכל הבעיה היא איך מסבירים לילד יפה.
ובכלל, לעולם אנו לא שופטים אנשים אחרים בדיאלוג עם ילדים, זה פועל את הפעולה ההפוכה, כי אם אומרים: רק לחילונים יש… אז באופן טבעי אנו כאילו אומרים: כיף לחילונים! אנו מדברים על עצמנו, על מה שאנו רוצים לראות מול העינים, ופשוט להגיד את האמת – אמא לא אוהבת, אבא לא אוהב, או שבשכונה שלנו זה לא מקובל וקשה לנו התמודדות עם שוני, ילדים מבינים את זה. אפשר אפילו להגיד, יותר נח לגדל כלב במושב ולא בבית ככה עם שכנים שאין להם, ועוד פתרונות רבים, העיקר לא להעביר שלילה ובטח לא ביקורת על הרצון התמים.
ולציון סופי אומר מחשבה חדשה, שלא כולם יסכימו איתה, אבל היא נראית לי אמת – "ישראל, אף על פי שאינם נביאים – בני נביאים הם"… הלוא דבר הוא, שבאף חברה דתית (לא אנשים שמקיימים מצוות בציבור הכללי) אלא חברה דתית ממשית, החל מהיקים של פעם וכלה ביהודים ההונגרים, שיש בהם רמות שונות של אדיקות, כמעט כל יהודי חרדי שותף לדבר הזה – לא מגדלים כלב בבית סתם. הרי שכנראה, זה חורג מהביטוי "לא מקובל", יש פה איזו אמירה של הרגשת הלב הפנימית.
הקשר עם החי חשוב ביותר, עצם הדבר לא פסול בכלל, אבל אולי יש איזו נמיכות בהחזקת בעל חי בחברת בני אדם באופן קבוע, כשווה בין שווים, כשהמטרה היא רק שעשוע ותו לא.
בברכה שנעשה רק את הטוב והישר בעיני ה'.