לכבוד ר' אברהם יצחק שיחי'
הנה זכה דורנו בזכות של חנם להכיר מקרוב ומרחוק אחד מענקי היהדות שקמו לעם שלנו בדור חשוך כזה, הלוא הוא הגאון הקדוש מרן רבי חיים קניבסקי זי"ע. ואחר כל השבחים וההספדים, אנו יודעים שהמדובר בדבר גדול ביותר, שאין לנו את המידע הדרוש להקיף את דמות הפלאים הזו. אבל עיקר מה שראו באופן בולט בתכונת נפשו הק' היה ענין זה, שכל תהלוכותיו והתנהגותו היו בתמימות ובפשיטות ובאמונה, שזהו יסוד היהדות, וכך קנה את הודו והדרו, בכך שכל חייו היו מוקדשים לדבר אחד ויחיד – לעשות את הרצון של הקב"ה! ולכן למד, ולכן הקפיד, ולכן שמר, כי בהיותו אדם שהאמת היהודית נקבעה בנפשו והפכה למהותו ממש, לא היה יכול לעבור רגע אחד מבלי לעשות את רצונו של הקב"ה, ודבר זה נקרא ללמוד תורה לשמה, לשם אל עליון שנתן לנו את תורתו – תורת אמת.
ההפרש הבולט בין מרן זי"ע לשאר לומדים, היא מדת תמימותו ושלימותו בקרבת אלוקים, ואיתא בזוהר הקדוש: אורייתא לא אתגליא אלא למאן דרחים לה, אין התורה מתגלה אלא למי שאוהב אותה. ואהבת התורה בשרשה העליון היא אהבת נותן התורה ית"ש, וכיון שכך, חיי הלומד בצורה כזו, הם חיים של תורה אמיתיים, שכל החיות שלו וכל הסיפוק שלו, וכל מעגלי נפשו מוזנים באור תורת אמת. וברור, שמי שלומד כך כל ימיו, זוכה למעלות נשגבות, הן בידיעת התורה, הן בעמקות התורה, והן בידיעה מקפת וכוללת בכל חדרי התורה ממש, כפי שראו הכל אצל מרן זצ"ל, הן בסדר לימודו והן בידיעותיו הנדירות, והן בספריו הקדושים, הפותחים שערי בהירות בכל פינה שנתפשט בה.
ברור שהערצת עם התורה לאיש כזה, סוחפת בקולה הרועם מסוף העולם ועד סופו את כל צורבי בית המדרש, שעושים פתאום חשבון הנפש, מה התכלית מהחיים בעולם הזה, ומה הם הקנינים הנכונים אשר אתם כדאי להצטייד לפני הפגישה עם קוב"ה לאחר הפשטת הגוף מהנשמה, ועמה החרדה – מה יהיה אתי, ומה עושים כעת. צריך לדעת, כי אין אנו לומדים אלא לעשות נחת רוח להבורא יתברך שמו, וכל אחד מאתנו צריך לחשב חשבונו של עולם בענין זה גופו, עד כמה אנו מחוברים לשורש השרשים של כל הדברים האלו, לדעת שמצוות לימוד התורה יש לה מצווה, שלשמו ולזכרו תאוות נפש, וככל שהענין הזה מלוטש אצל האדם, הוא זוכה יותר ויותר לשקוד על דלתי התורה ועבודת השם, ברצון פנימי ושלם, היינו שאינו מרגיש שהוא מפסיד משהו בכך שהוא לומד, והוא מוותר על תענוגות עולם הזה בשביל אמונה, אלא שזה נהיה ממש תאוותיו ושאיפותיו, והוא מתענג מעשיית רצונו של מקום יותר מכל התענוגים שבעולם, זהו ההספד הנכון על מרן זי"ע – אהבת התורה ואהבת השם יתברך, וכתוצאה מכך גם ראו את אהבת ישראל שבו, בכך שהקדיש חלק מחייו לקרב נשמות ישראל להשם יתברך.
כדי שאתה תזכה לבוא לענינך, עליך לזכור את מה שאמר רבינו ז"ל: מעט גם כן טוב, ונשאלת השאלה הפשוטה, האם אכן, אין צריך ללמוד ולהתפלל יותר ממעט? לא! הכוונה נראית יותר, שצריך להחשיב ולשמוח עם כל מה שזוכים ללמוד ולהתפלל, והחשיבות והיוקרה שמעניק האדם לעבודתו את ה', מחדרת בו את חידוד האמונה הזו בלבו, שהרי עושה כעת את רצונו של מי שאמר והיה העולם – ידיד נפש אב הרחמן, והמעט הזה יגרור עוד מעט, כי כיון שעושה זאת בקדושה ובטהרה, ולומד 'מעט' לשמה, יזכה לראות ברכה בעמלו והתגשמות שאיפותיו, ומתוך שלא לשמה – יזכה להרבה לשמה. וזו הנקודה השייכת ללבו בעת הזו.
וצריך לזכור, שאין אנו לומדים כדי להתדמות למישהו, אף שאנו רוצים לילך בדרכי הצדיקים, אין זהו רצון להיות יש ומשהו בעולם, כדרך החברות בתרבויות שונות, שהמצליחים עושים את מה שהכי נכבד במגזר שלהם, אזי במגזר שלנו – חשובה ב"ה התורה הקדושה, ולכן אנו רוצים להיות מצליחים ומוצלחים, לא זו הדרך ולא זו העיר, באותה שעה שאדם מכוון כך, אף שהתירו שלא לשמה, אבל אם לא יחשב מחשבות של דבקות ואהבת ה', בסופו של דבר, לא יזכה לכתרה של תורה האמיתי. ודווקא זהו הלימוד מדמותו של מרן זי"ע, שראו עליו, ובתמידות מפעימה, שעיקר רצונו בחייו הוא רק לעשות נחת רוח להבורא יתברך, ועל כן התרכז רק בלימוד לשמה, לשם פעלו ולשם קדושת המצווה עליו.
כדאי שתעשה קביעות שיעורים בכל חלקי התורה, בסדר מסודר, באורח קבוע יום יומי, ולא להסתכל על מעמדך ועל מצבך, אלא פשוט לשבת וללמוד, בנחת, בשמחה, ולא בתחרות ובשאיפות זרות, כי אם לשמו ולזכרו יתברך, תאוות נפש, ובכל מה שתזכה ללמוד – תהיה שמח בשמחה עצומה שאין לה קץ, שאתה זוכה לנשיקות פיהו יתברך, כי כל תיבה של תורת אמת, היא גילוי האהבה ממנו יתברך, ובאופן כזה תזכה לעלות מעלה מעלה בהתמדת התורה, בלימוד התורה, בידיעת התורה והעיקר – בקיום התורה, לכל פרטיה ודקדוקיה.
והלואי שנזכה כולנו להיות דבקים ושמחים בתורת ה' תמימה.
המאחל לך ולכולנו אור של קדושה ודבקות בה' ובתורתו
שלמה ברוך בלוי