ילדי מתלונן על הרגשת קיפוח…

שאלה:

"שאלה: יש לי בן בין הבנים, שתמיד יש לו טענות שמפלים אותו, וכן בחברה הוא מסוייג ומנודה מחמת טבעו לראות את עצמו כמסכן נצחי, מה עושים?"

[מאת: רבקה]

תשובה:

תפקיד של הורים במצב כזה, שהילד יוצר לעצמו טבע נחיתי, ורואה את עצמו ככבשה שחורה, הוא תפקיד חשוב ביותר בעיצובו של הילד. גם להיפך, כשלא נוהגים נכון, הנטיה הזאת מתעצמת. לכן חשובה ביותר שימת הלב שאין עמה פשרות.

בשנים הראשונות של החיים, מתעצבת הנפש למה שהיא, וכך היא חיה את החיים בעולם הזה, אף שבודאי ניתן לתקן ולהתאושש, אך בדרך כלל – הפצעים הנפשיים שנושא אדם – אם הוא לא בר הכי לשינוי דרסטי – מתלווים אליו עד זקנה ושיבה.

יש נפשות עם נטיה לחולשה כזאת, ויש כאלו שזה נגרם להם בעטיו של מצב כזה או אחר. אך הצד השוה שבהם, שכך לא ניתן לנהל חיים תקינים כלל. והנטיה הזאת גם גורמת להיות תוקפני ומנוכר לחברה – מה שיגרור תגובות לא נעימות. בקיצור החיים נהיים מסובכים.

הילד אמור לדעת את זה! רצוי ואף חובה לנהל שיחה רצינית עם הילד המרגיש מושפל. אין להתעלם ולפטור אותו בניע ראש וביד מבטלת – "מה אתה עושה ענין מכל דבר"? משום שהמדובר בנקודת נפשו הכי רגישה, ואוי למי שיבכר להתעלם מכך.

שיחה נעימה שאינה שופטנית, תגרום לו לספר על מה שעובר עליו, הוא ידרש לתת דוגמאות להפליה שמפלים אותו – בבית ובחוץ. השיקוף של מה שעובר עליו בתגובה בוגרת של ההורה, יתן לו את ההרגשה כי מבינים אותו, כי נמצאים אתו בצער. לא רצוי לתת פתרון מידי, ועצות מחוכמות בגרוש לילד סובל ופגוע – כדאי קודם כל להקשיב.

מותר לבקש 'ארכה' למחשבה, מה עושים לשיפור המצב, כך רואה הילד, שההורה מתייחס ברצינות של ממש לבעיה שהוא שקוע בה. בשיחה הבאה, בהזדמנות אחרת, ליזום את הישיבה בצוותא, לנסות לתת לו כלים חדשים לראות את החיים אחרת, בכיוון שונה.

ייתכן והוא באמת מופלה, ויכול להיות שהוא מדמיין את זה, אבל אחת היא לנו. כי הוא סובל! ועלינו ללמדו איך מתמודדים בסבל שלא פוסח על אף אחד. אין זה משנה כל כך אם האשמותיו הם שוא או שמא יש להם בסיס. כי מה שחשוב יותר ללמד – איך מתמודדים עם כאב. האם בוחרים בהתכנסות וברחמים עצמיים או שמא ממשיכים את החיים בעוז ובגבורה.

הדמיון המפותח אצל ילדים הוא לא משהו שאנו חייבים למגרו, אנו חייבים להתמקד בנתון הזה גופו, להשתמש בדמיון הזה עצמו – לראות את החיים והשותפים להם בצבע יותר וורוד ומזמין. עצם הידיעה שאנו חיים בין אנשים ש'לא תמיד צודקים'… ושכך היא המציאות גורמת שלוה מסויימת, השלמה עם החיים כמו שמשלימים עם זיעה של חום וכפור של חורף, ורעב שלפני ארוחה וכו'. אני לא מסכן, משום שכך הם החיים – כך עובר על כולם…

קצרה היריעה כיצד להתמודד עם כל בעיות החברה, אך הנקודה המרכזית של הקשר הורה-ילד היא ההבנה והתמיכה למרות… כך הילד מבין שהענינים שעוברים עליו הם לא סוף העולם – הם טבעיים והוא ידע ויצליח להתמודד אתם.

יש לך שאלה?