בעזרת השם יתברך, ערב יום הכיפורים תשפ"א.
לכבוד ברוך היקר!
מחמת אופיו של יום עמוס זה אשתדל לתמצת בקיצור.
יפה מאד הרגישות שלך כלפי הפגיעה שנפגע ממך אדם, זה סימן לאדם טוב ומואר, כאשר עינינו רואות עינים אחרות ומבינות ללבות אחרים. אך עם כל זה, הבנתי שעשית את אשר נדרש לבקש סליחה על פי שולחן ערוך, הרי שאתה צריך להאמין שאת הטוב ביותר במצב הזה – עשית, ולהרגיש ניחומים מהענין, ולקחת אותו רק לעתיד, שיעור בחומר הפגיעה שלא לעשות עוד
דע לך, כי להשיג סליחת אדם אינו דבר פשוט, את כבודו הוא נתן במחיר כלשהו, ומחיר הסליחה הוא זול מדאי, הימים הרבים בהם הוא משתעשע עם האפשרות שלא לסלוח בלב שלם, הם המחיר ההגון בעיניו לפגיעה שעבר, על כן, גם אם לא נתערב בצרכיו, צריך שתדע, כי כל בקשת סליחה מתקבלת איפה שהוא, בפינה אחת בלב, יודע המתבקש כי לא רצו לפגוע בו בכוונה, בזדון, אם כן, בקשת הסליחה מראה על חרטה מהענין, שזה משיב איזה שהוא כבד אבוד, וזה לא לחנם בכלל.
אכן, חז"ל הקפידו על מי שאינו מסוגל לסלוח, וכינו אותו "אכזרי", אך לפעמים יש והפגיעה לא מרשה לסליחה להתאזרח ביציבות בלב זה שמבקשים ממנו סליחה, הוא פשוט לא יכול. יש עצה רוחנית, אפשר להתפלל להשם יתברך, שיתן בלב האיש הנפגע את הכוח לסלוח, שאז הוא ירויח מכך שהפגיעה לא תהיה קשה מדאי. כי בשורש הנשמות אנחנו נשמה אחת, ואפשר שם, בשורש הנשמה לבקש את הסליחה בעומק, אז גם האדם כאן ירגיש מוכנות לסלוח, והעיקר לבטוח בה' שכאשר עשית את הנדרש, תנתן לך ההזדמנות להקשיב למילה הנפלאה – סלחתי.
בכבוד רב
שלמה ברוך