הנושא שהעלית, דורש שיטפלו בו בתבונה וברגישות.
ברור שאם השאלה היא סתמית – האם לקרב ילד שנשר, התשובה היא חיובית בהחלט.
אך הדילמה מתחדדת כאשר המצב טעון ומורכב, והקירוב יכול להתפרש כהענקת לגיטימציה לדרך, ואף אם לא – עצם ההימצאות של בן שונה בבית, טעון ליבון מחדש.
העניין הזה אינו שחור ולבן כמו שהוא נראה. גם למילה "הידרדרות" יש פירושים יחסיים שונים ממקרה למקרה. נקודת ההנחה הראשונית והמוצקת היא – שאין רצונו של הקב"ה בריחוק, ויהי מה… אין אנו בעלי בתים על נשמותיו, ואנו עושים רק את ההשתדלות שלנו בזירה שהוא מזמן לנו. מתוך הנחה זו, נהיה יותר רגועים להבחין את תפקידנו המיוחד במצבים שכאלה.
קיים הבדל גדול בין הענקת לגיטימציה לבין קירוב ללא תנאי. גם אם איני מסכים עם הדרך כלל וכלל, עדיין אני יכול להושיט את ידי המקרבת. החשש המיותר שאם אסביר פנים לילדי, ורק משום שהוא ילדי, בזה אני כאילו מתיר את הרצועה – ומותר לנהוג כך, היא מחשבת איוולת… משום שאין כל קשר בין הדברים.
ההיפך הוא הנכון. דמותו הסמכותית של ההורה יכולה לקבל חוסן נוסף, כאשר הוא אינו מאבד שליטה, והוא עדיין נוהג כאב או כאם ראויים לשמם. יתירה מזאת, יצירת הגבולות החדשים אל מול הבן המורד לשעתו, יכולה להתבצע רק כאשר המעמדות ברורים לחלוטין. אני עדיין ההורה שלך, בעל הבית הזה שאתה חוסה בצילו – על כל המשתמע מכך. יחד עם זאת, אני נוהג בך מנהג של חביבות כראוי להורה ובן.
החינוך הבטוח של שאר הילדים, יצליח רק כאשר הם יבינו, שהחינוך אותו חפץ ההורה להעניק להם, אינו נובע ממקום חשוך וצר, אלא ממקום של אמונה אמיתית בצדקת הדרך, שאינה מתערערת גם כאשר היא עומדת במבחנים קשים. הילדים יראו את האמפתיה האנושית המופגנת למול הבן המתקשה, הם לא ירצו לחקות אותו – אלא אותך, ההורה החם והמבין. ההערכה תהיה שמורה אליך. והיה אם כן… הצלחת להעביר נכון את יסוד היסודות של החינוך – הדוגמה האישית.
יחד עם זאת, אם ישנם דברים שאינם משתמעים לשני פנים, מותר ואף חובה, לשרטט באופן ברור את הגבולות. כל ילד שפונה מעם עמו ותורתו, מבין בשכלו, שבכל מה שנוגע למקום שהיה – יש כללים וחוקים. אתה, ההורה, תהיה הראשון שתלמד אותו את הדברים הללו, גם אם זה לא נעים לו – כאן לא מתלבשים כך, כאן לא מביאים את זה ואת זה… והרשימה ארוכה. בכל מקום בעולם – אנשים שמבינים זה את זה, יכולים להתוות את הקווים הברורים והבלתי עבירים. אין סיבה שזה לא יתקיים גם אצלנו.
הקבלה הרחבה של הבן ה'אובד', אסור שתנבע מתוך פחד לאבד אותו יותר, אלא מתוך אהבה אמיתית, לבני – בנו של הקב"ה. הורה המקרב מתוך יראה או מחוסר ברירה משדר זיוף מרחיק. ככל שההתקרבות תהיה יותר אמיתית וכנה, ההשפעה החיובית תהיה בעלת סיכוי יותר גדול. האמת המדהימה הזאת עובדת בכל מקום, ובכל טווח… וברבות הימים, יעיד הצאצא שלך שמה שקשר אותו אליך ואל מורשתך, היו עבותות איתנים ביותר, קוראים להם – עבותות אהבה.