שאלה טובה וחשובה שאלת.
רבים רואים בדרך של רבינו, דרך שהיא הפך השכל, חס ושלום, כי בספרי רבינו מדובר הרבה, באופן גורף ונחרץ, נגד חכמות חיצוניות וחקירות המחקרים, ובהרגשה של ההמון עם, הדיבור נגד השכלה ונגד חקירה, היא דרך לא חכמה, כאילו, דרך של פשטות בלבד, וזו טעות חמורה ביותר, כי רבינו דיבר נגד אלו שמאמינים בצדיק בלי דעת, וגם רבינו אומר, שמצוה לחדד שכלו וכו', אלא שרבינו דיבר אודות החכמות שאינן חכמות, הבלי ההבלים של אנשים שדעתם היתה קצרה וזה לא מנע אותם להקים תלי תלים של חכמות זרות שהן בטלות ומבוטלות כנגד החכמה האלוקית.
באנו לעולם הזה לעבוד את השם יתברך, והחכמות החיצוניות, היו משתמשים בכח הרוחני שבאדם למען הגשמיות של האדם, כל לימוד רוחני שאינו מקשר את הלומד אל הקב"ה מונח בו טומאה גדולה, ולא רק שהוא משלים את החכמה האלוקית אלא הוא מתנגד לה, הוא גורם לפריקת עול מלכות שמים בכל מיני אופנים, ועל כן אמרו חכמינו, חכמה בגוים תאמין – תורה בגוים אל תאמין. אם לומדים חכמה טכנית כמו לתקן מכונית, או אפילו דברים יותר מרוממים, אבל בלי להשקיע את החב"ד שבנפשו, ואת מדות השכל דקדושה בזה, אין זה בכלל חכמות חיצוניות, אבל כל הספרים שנכתבו על פי חקירות שהמחבר שלהם היה כופר בהשם יתברך או בדברי חז"ל, הרי שהדעת שלו נכנסת בתוך השורות, ומשפיעה לרעה על הקורא.
ואין שום הסתפקות בזה, כל אחד מבין מה זה חכמת חיצוניות, יהודי צריך ללמוד תורת השם, את ספרי היסוד, ואת חכמתו הרוחנית עליו לקבל מספרי הצדיקים, ראשונים ואחרונים, גאונים וצדיקים, חסידים ומקובלים. ושם יש את כל מה שצריך האדם בחיי חיותו בזה ובבא, וחוץ מזה הכל הבל, כמו שרבינו ז"ל אמר, שהחכמה היא רק חכמת אלוקות וכל החכמות בטלות. וגם רואים את זה בחוש, שכשלומדים איזה ספר מודעות שנכתב מן הכרס, יכול להועיל מעט וגם רק לשעתו, לעומת ספרי הצדיקים האמיתיים שמכוונים את האדם בדרך האמת בזה ובבא לנצח נצחים.