לכבוד יפה תחי'
שלום רב.
קודם כל, אני שמח לקרוא על השבחים החיוביים שאת מעניקה לבעלך, זה מורה על המון הערכה פנימית שיש לך אליו, וזה המון כאשר נתקלים בדילמות חיים, אם הבסיס איתן וערכי, אפשר להציף קונפליקטים וגם למצוא, אולי, את הפתרון שלהם.
היה חשוב לי לציין בפתיח את מה שאמרת על בעלך, כי גם לך היה חשוב לציין את הדברים, כלומר, זה כן יושב בבסיס, על חשש כלשהו, שמא הדברים אינם כך, ולמרות זאת, את יודעת, וכנראה זו האמת, שהוא אדם ערכי. אבל כן זיהיתי חשש כלשהו שעומד בבסיס החשד האנושי.
את צריכה לדעת שאחת היא לך אם זה תקין או לא, ולא משנה בכלל התשובה לשאלה, האם מותר לבן זוג להסתיר או שאסור, וגם לא לעיין בעצמך אם את מוזרה בכך שזה מפריע לך, וגם השאלה האחרונה, עד כמה להתערב, ואם אפשר בכלל… כל זה לא רלוונטי בכלל, משום שמה שאכן נחוץ לך, לכם – לדעת, זה אם יש דבר מפריע, איך מטפלים בו.
כי נניח שמותר לבן זוג להסתיר, האם זה עושה את ההפרעה פחות מפריעה. ואם אסור להסתיר – מה זה יתן לך שאת מקבלת גושפנקא של 'צודקת', האם זה מקהה את ההפרעה? זה מפריע פחות? ואם תצאי למלחמה נגד זה, איך בדיוק את חושבת לבצע אותה?
הדילמה היא גדולה, את מרגישה, באופן מסויים, כאילו את לא לגמרי נמצאת בחיים של בעלך, יש לו פיסת חיים שאין לך בה דריסת רגל. זה מה שמפריע, ולא משנה אם המדובר בחברה טובה או בחברה שלילית. הענין הוא דומה – יש לו פרטיות מסויימת, שלך אין אפשרות להכנס.
הרבה גורמים יתכנו לאותה פרטיות שהוא נלחם עליה, יתכן והוא חש שאין לך את הכלים להבין אותו בנושא מסויים, יש וגם הוא מתמודד עם דברים שהוא רוצה לחסוך ממך, הכל יתכן. אבל בל נשכח, שכל זה ממש לא משנה, אלא העובדה, כי את מרגישה בחוץ.
בגדול, וזה מה שלא התייחסת אליו במכתבך, אתם צריכים לשבת לדבר! הענינים חייבים להיות מובהרים היטב ביניכם, הוא אמור לדעת, ובשפה של שיחה – לא של לוחמה, כי לך זה מפריע מאד, ההסתגרות בחדר ושיחות חשאיות (לא ציינת מה הכוונה – לך אסור להקשיב, איך הוא אוסר עלייך זאת, ובאיזה אופן?). המקום האמיתי שלכם, מה שצריך שיפור וטעון שינוי מידי, הוא המקום של הביחד שלכם. מה מונח בבסיס החוזה של נישואין שביניכם, אם אתם חיים בצורה כזו, כי כך הם פני הדברים – לא כל כך מעניין אם זה מקובל או לא, אם זה תקין או לא, אלו חיי הנישואין שלכם.
ואם את בעצמך מרגישה בלב, שזה מפריע לך מאד, רק את אמורה לתת את התשובה עד כמה זה מפריע, ואם אכן את יכולה לעבור לסדר היום. אם את בוטחת בו או לאו, אלו תשובות שאף אחד לא יכול לתת לך. גם אם את מסכימה לחיות כך או לא, אין לך את מי לשאול בנידון, כי אם את עצמך. משום שכל המותר והאסור, התקין והלא תקין – לא קיים, כשאת מגדירה מה כן או מה לא.
זוגיות אמיתית היא זוגיות גלויה ושקופה, שבני הזוג בוטחים זה בזה, וזה כולל גם את היכולת לשתוק מול סוד שאינו מעניני, אבל זאת בתנאי, שזה לא מפריע… שאת מרגישה שלוה בחיי הנישואין.
הייתי מייעץ לך, שתשבו ותדברו על זה, את תספרי ותשקפי לו כמה הדבר הזה מטריד אותך, בשיחה נעימה, לא בויכוחים והתנצחות, אני מאמין בשיח פורה ובריא. הפתרון האמיתי לקונפליקטים הוא להציף אותם, לומר בבירור מה מפריע לך… ועד כמה זה מפריע לך… אם אכן, בעלך הוא אדם ערכי וכו', הוא אמור לחוש במצוקה שלך, לא ברור אם הוא יהיה מסוגל לשתף במה שהוא לא יוכל. אבל הרבה פחות תרגישי את האיום הזה של החלל הריק מבחינתו, כי הוא יצמצם את התופעה, או יעניק לה זמן ומקום הוגן, וממש לא על חשבונך.
לסיום, כתבת בשולי המכתב, שאת לא מסתירה מבעלך כלום. אזי אדרבה, גם את הרגשות שלך, ואת המחשבות שלך מולו, תחשפי בבגרות ולא בביקורת, להסתיר מורת רוח – הוא גם סוג של הסתרה. אסור לחיות מתוך הרגשה לא נוחה שביניכם. גם אם תחליטי, בסופו של ענין, לאפשר לו את ההסתרה – עדיין המקום שלך אמור להיות שלוו ומכיל, ולא פגוע ומנותק. אפשר לאפשר להסתיר עם עבודה פנימית על קבלת הדבר בשלוה. אבל כל זה, אחר שיחה בונה ואמיתית ביניכם.
את השיחה כדאי שתערך בזמן לא קשור לאיזו שיחה או הסתגרות שלו, אלא בתוך החיים עצמם, בשיחות איכות שאתם מנהלים (אמורים לנהל) מפעם לפעם. כשהזרימה ממך תהיה חיובית ומכילה, מבינה ואף מוכנה לקבל כל תשובה – אתם תוכלו להגיע לשלווה בחיי הנישואין.
המאחל לך השראת השכינה אמיתית בבית עם המון כח להכיל ולקבל את כל הצדדים בזוגיות.
בכבוד רב
שלמה ברוך