שלום רב
תודה על המחמאות שהרעפת על האתר הקדוש שלנו, זה משמח להווכח שאנשים מוצאים בו תועלת.
כתיבתך נגעה לי ללב, כי אתה רואה ירידות, ואני קראת מבין השיטין השתוקקות להתעלות. אתה מדבר על ירידות בעבודת השם ולא מבין מתי המאבק הזה עשוי להסתיים או להחליף גוון.
דע לך, ידידי, כי המאבק הזה לא מסתיים לעולם, וגם אם זה יעלה רמה – כלשונך, לא תחוש את הרווחה הזו, כי באמצע מלחמה, אין מרגישים שום נצחון שהיה, אף שבמהלך המלחמה, מנצחים המון, וכובשים עוד פיסת אדמה ועוד מוצב וכו', אבל החיילים השחורים רואים סביבם רק יריות והפצצות, לכלוך והרס, רק יום יבוא ויראו את מה הם הצילו בלוחמה העיקשת.
אין אתה צריך לבחון את עצמך באור של העבר וההוה, אין לך אלא את הרגע הזה שאתה עומד בו, וגם בלי לתת ציונים אם אתה כעת בירידה או בעליה, כי לפעמים, מה שאתה קורא 'ירידה' זו היא 'עליה', ולפעמים זה מעורבב, ולא מוגדר, וגם אין זה תפקידך להתעסק בזה, אלא בכל פעם להמשיך את עצמך אל השם יתברך מהמקום שאתה נמצא בו, וממה נפשך, אם אתה חושב שהמצב הוא לא טוב, אתה קם ומתעורר ושמח על הרגע הזה שהצלת מכל הרגעים שעדיין צריכים תיקון.
ורצוני להעתיק לך מדברי מאור עינינו חיות נפשנו מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות, ערב, הלכה ג', אות ד): קֹּדֶם שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם עֲלִיָּה בַּעֲבוֹדַת ה' צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּמּוּבָא. וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ וְאֵינוֹ מוּבָן מַדּוּעַ עַל יְדֵי הַיְרִידָה דַּיְקָא יִזְכֶּה לַעֲלִיָּה?! אַךְ עַל פִּי הַנַּ"ל מוּבָן הֵיטֵב כִּי עִקַּר מַה שֶּׁבָּא הָאָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בִּשְׁבִיל הָרָצוֹן אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הֻכְרְחָה הַנְּשָׁמָה לֵירֵד לְזֶה הָעוֹלָם הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר. כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר הָרָצוֹן בְּיוֹתֵר לְגֹדֶל הַהִתְרַחֲקוּת כַּנַּ"ל, עַל כֵּן כְּשֶׁיּוֹרֵד וְנוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְאֵיזֶה תַּאֲוָה אוֹ עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי נִתְרַחֵק יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְאָז אִם זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲזַי אַחַר כָּךְ בְּוַדַּאי מִתְגַּבֵּר הָרָצוֹן יוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ גֹּדֶל רִחוּקוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי רִבּוּי עֲווֹנוֹתָיו עַל כֵּן בְּוַדַּאי רְצוֹנוֹ חָזָק וְתַקִּיף וְאַמִּיץ מְאֹד מְאֹד לַה' יִתְבָּרַךְ בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וְעַל כֵּן יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא לְמַעֲלָה יְתֵרָה, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמֹד, כִּי הֵם זוֹכִין לְרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחֲקוּ יוֹתֵר כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן קֹדֶם שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה יוֹתֵר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה מִקֹּדֶם, כִּי כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַמַּדְרֵגוֹת הֵם בִּבְחִינַת הָרָצוֹן, כַּמּוּבָן מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְעַל כֵּן כְּשֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲלוֹת לַעֲלִיָּה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְרָצוֹן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, בְּוַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר הָרָצוֹן בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לַעֲלִיָּה לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ יוֹתֵר, כִּי הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן יוֹתֵר זֶהוּ בְּעַצְמוֹ הָעֲלִיָּה.
שמת לב? לפעמים הרצון הזה שלך – להיות טוב יותר, הוא תכלית העליה, ולכן היית במקומות שהיית, וכעת יש לך בחירה, אם להסתכל על זה כמו על נפילות או כמו רמז להתעורר ולהתקדם יותר, ולא שח"ו ממעיטים בערך הדבר שצריך תיקון, אלא שצריך תמיד לדעת מה התפקיד בכל עת. בעת שחשים ירידה, התפקיד הוא ללמוד את הירידה – ולהתקרב באמצעותה אל השם יתברך.
איננו בוחרים את הזירה שעליה אנו משחקים, אין אנו מעמידים את עצמנו במסלול המסויים בו אנו דורכים, אלא הקב"ה קובע זאת. הוא רוצה אותנו ככה, מתקדמים, נופלים ושוב מתקדמים, ושוב אני מדגיש, לא שאני אומר שמותר לוותר ולהגיד שהכל בסדר… אלא במהלך עבודת השם, אין לנו את הלוקסוס להניח הנחות מה אנחנו, איפה אנחנו, לאן אנו צועדים.
והעיקר תזכור מה שאמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן רמד): 'יש בני אדם עובדי ה', שאין השם יתברך מראה להם מה שפעלו כל ימי חייהם. רק אחר מותם בעולם הבא, אז יראו מה שפעלו. והבנתי שרבנו זכרונו לברכה אמר לו דבר זה לענין התחזקות, לבל יפול בדעתו מה שכבר עסק בעבודת השם, ועדיין אינו רואה בעצמו שום פעולה. כי יש שאינו יכול לראות כל ימי חייו מה שפעל כי אם לאחר כך'.
ולכן מהיום והלאה, אל תגיד "אני רוצה לעבור לשטח מלחמה אחר", כלומר, אל תערבב את הרצונות שלך, תסכים עם המהלך של השם יתברך, ובתוכו תפעל, תנצח שם, תלחם עם כל הכוחות שלך, ואם יהיה ברצונו יתברך, הוא יעביר אותך מוצב.
ועוד, עיקר העצה לזה היא מדת ההתחדשות, אין דבר כזה "כל כך הרבה שנים", כי כל רגע האדם נולד, וכל רגע האדם מת. והעבודה שהיתה לך לפני שנים אינה דומה במאום לעבודה של עכשיו, ובכל פעם שבאה אליך מלחמה של התגברות וכו', תראה את זה כמתנה חדשה המתאימה בדיוק לשורש נשמתך, תהיה שמח עם זה, ותודה להשם יתברך שמקרב אותך בדרך הזו.
והעיקר שתזכור שבדיוק אליך דיבר רבנו ז"ל באמרו: אין שום יאוש בעולם כלל! גם אם אנו נראים עולים במדרגות נעות כלפי מטה, אל לנו לראות את הדברים כך, זה פשוט לא אמת, כמו אדם שאכן נקלע לכאלו מדרגות, אבל במציאות הוא מוצא את עצמו ביעד, אז מה אכפת לו להגיע ליעד בדרך שכזו? היעד שלנו הוא קירבת אלוקים, וכל זמן שאנו לא מתייאשים ושמחים עם המסלול שנועד לנו, אנו שם לגמרי, ובשמחה רבה ותקווה גדולה.
המאחל לך דרך צלחה בדרך החיים האמיתיים.