לכבוד אלימלך היקר.
שלום רב.
בצער רב אני חש את המיית לבך על הפסד יום אחד של מצוה חביבה ויקרה כזו, שהחיוב להניחה בכל יום ויום, והנה באחד הימים ארע לך מכשול שלא זכיתי לקיים מצוה זו. ואתה שואל מה התיקון לזה? בודאי אני לא הכתובת לתיקוני חטאים, אך אחת ידעתי, שמי שעבר על מצות עשה ושב – לא זז משם עד שמוחלים לו. אסור לערב עצבות של אגו בצער הפסד המצוה, אלא להצטער באופן נקי על זה, ומיד לשוב אליו יתברך, כזאת וכזאת עשיתי ואני מקבל על עצמי מחדש את המצוה הזו, ולעולם לא אכשל עוד… הרי שאינך זז משם עד שמוחלים לך על החטא של החסרת מצות עשה.
לגבי האור של המצוה שהיה חסר, כדאי שתלמד את כל הלכות תפילין, אם תוכל טור וב"י שולחן ערוך ומשנה ברורה ושולחן ערוך הרב, ואם לא – למד רק את המשנה ברורה, והאור של התורה יחזירנו את האור החסר – למוטב, שהתשובה מאהבה, אפילו זדונות נעשין כזכויות.
אודות התיקון בשביל העתיד, צריך להתבונן על השורש של הקלקול, אתה קמת אחר חצות, ולא פרטת אם היית אנוס או חולה, לפעמים אדם לא כל כך אחראי מול התפלות והמצוות, משום שאורם נכבה אצלו, אז הוא נותן להם את הזמן, כשיתפנה אליהם… לא כך צריך להיות היחס אל המצוות, הרי תחילת הענין שקמת מאוחר, וכנראה הלכת לישון מאוחר, ומהיום, הקבלה הטובה צריכה להיות לחשוב בערב, על המצוות שצריך לקיים מחר, ולפתח אחריות – לא לחץ – כלפם, לחיות את המחר ואת המחרתיים, מתוך תשוקה לקיים את דברי ה' שאוהב אותנו ואנו אוהבים אותו. ואם ארע שהשעה מאד מאוחרת, לא הולכים לישון בלי חשבון, אלא ממתינים עד שיאור השחר, ודבר ראשון ביום, מקיימים את מצוות היום, ציצית ותפלין ותפלה וכו', ואז מובטח לך שלא יקרה לך בעתיד שוב, וגם זה יהיה תיקון על העבר, כי תקח את כל זה לתיקון כולל על כל ההנהגה של כל יום.
אתה בעצמך כותב, שכיון שקמת מאוחר, אז חשבת שתניח אחר כך, על זה צריך לשוב בתשובה, על הדחיה, ולא על השכחה. כי זה שלא הנחת זהו שוגג, והדחיה היא קרוב יותר למזיד, כי תיכף כשקמת, היה עליך לרוץ לקיים את המצווה, ומן השמים סיבבו, שהצער שלך ושנשבר לבך בקרבך – יהיו התיקון שלך, כי הצער הזה יש בו קדושה, שאתה מצטער שלא זכית לקיים המצווה, ועם זה תלמד שיעור להבא להזהר בענינים הללו מאד.
רבינו ז"ל גילה לנו, לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן לח, שהתפלין היא הדבקות, זהו רמז מן השמים לעורר אותך ואותי על הענין הזה – להחזיר לנו את הדבקות בו יתברך, להתקרב אליו מחדש, והיה ראוי שתלמד את התורה הנ"ל, ותאמר עליה את התפלה בלקוטי תפלות, ותנסה להבין לעובדה ולמעשה מה להוציא מהתורה הנוראה ההיא, ושב ורפא לך, אך עיקר הענין שתחדש מחדש את כל היחס שלך למצוות, שלא יהיו כמצוות אנשים מלומדה, לצאת ידי חובה וכו', אלא עם ההבנה כי מצות ה' ברה מאירת עינים, היא מתנה נפלאה משוכן שחקים לזכותנו בעשיה זו, וזה חלקנו הרוחני ועונג הנשמות לנצח נצחים.
המאחל לך שלא תתנסה עוד בנסיונות כאלו ואור המצוות יאיר עליך לעד